גירושין ברגישות ובתבונה, תוך הגנה על ילדיך, עסקיך, נכסיך וזכויותיך

משמורת משותפת בגיל הרך: מדריך לאבות שרוצים לקחת חלק משמעותי בחיי ילדיהם

אבות רבים לילדים רכים בשנים (מתחת לגיל 6) רוצים לקחת חלק משמעותי בטיפול ובהשפעה על חיי ילדיהם. אבות אלו סבורים, ובצדק, כי יש להם מה לתרום לילדיהם וכי תרומה זו חיונית לעתידם. לאבות שסבורים כך יש סיכוי גבוה לממש את רצונם ולזכות בזמן איכות ממושך עם ילדיהם, עד כדי משמורת משותפת. לעומתם, ישנם אבות לילדים בגיל הרך שחשים כי “מגיע להם” לקבל את הילדים לרשותם לפרקי זמן ממושכים בלי שום קשר לכישוריהם לטפל בהם, ובעיקר לפתח אותם. אבות אלו מאמינים כי הבעיה היא מגדרית ו/או משפטית גרידא, והם יוצאים למאבקים ציבוריים ומשפטיים, להתארגנויות פוליטיות ולמחאות, בניסיון לקדם “זכות” זו. ברור כי מאבקים אלו, הנמשכים מזה שנים רבות, לא מניבים את התוצאה המקווה וספק אם זה יקרה אי פעם. העיקרון המנחה את הגורמים המחליטים על המשמורת – בתי המשפט, העובדים הסוציאליים והמכונים שבודקים את המסוגלות ההורית, אינו טובת האב, אלא אך ורק טובת הילד. כל זמן שהעיקרון המנחה יישאר טובת הילד, אין סיכוי שהמאבק על “זכות האב” יצלח, גם אם ישונו החוקים, ותבוטל חזקת הגיל הרך

לייעוץ גירושין מיידי 24/7

או מלא/י פרטיך להלן

במציאות קורה בדיוק ההפך ממה שמצפים אבות הנאבקים על “זכותם”. אב שנאבק על “זכותו” לבלות זמן רב עם ילדיו, ולא נערך להוכיח את פוטנציאל תרומתו להם, נתפס כמי שטובת הילדים אינה בראש מעייניו, וסיכויו לזכות במשמורת משותפת יורדים.

אם ברצונך לזכות הסדרי ראיה רחבים לילדיך, או אפילו במשמורת משותפת, כיוון הפעולה הנכון הוא שיפור כישוריך בכל אחד מהפרמטרים הנבדקים במסגרת בחינת המסוגלות ההורית, כדי שגם במציאות, וגם בבחינת תרומתך לילדים, אל מול תרומתה הפוטנציאלית של בת זוגך, יסתבר כי תרומתך ממש חיונית לביטחון הילדים ולהכנתם הראויה לקראת עולם המחר. למרבה המזל המסוגלות ההורית אינה כישרון מולד. היא נלמדת, ובמרבית המקרים ניתן תוך זמן קצר לסגור פערים ולהגיע למסוגלות הורית ברמה, שתביא להגשמת מטרותיך. כיוון זה קל בהרבה מהכיוון המשפטי גרידא ובכל מקרה תוצאותיו טובות פי כמה.

שאלת המשמורת המשותפת התחדדה בשנים האחרונות, לאור פסיקות שהפחיתו או ביטלו את המזונות במשמורת משותפת. כל אב שמנסה, באמת ובתמים, לקחת חלק שווה לחלקה של האם בגידול הילדים, נתפס בגדר “חשוד” כמי שעושה זאת רק כדי להימנע מתשלום המזונות… הניסיון המצטבר של כותב מאמר זה מצביע על כך שאלו מיעוטם של המקרים. יחד עם זאת הוטלה, לכאורה, על כתפי האבות החובה לשכנע כי כוונתם למעורבות שווה בחיי ילדיהם היא לשמה, ולא מטעמי חיסכון במזונות. הדבר קל יותר לגבי מי שמשתכר שכר גבוה, שכן טעמי חיסכון דווקא יביאו לשלם לאם סוג של דמי טיפול ולוותר על המשמורת המשותפת. 

הבנה עמוקה של המצב החוקי העדכני מחייבת נבירה קלה בהיסטוריה של החוק והמוסכמות החברתיות. סעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, אשר נחקק בשנת 1962, מחייב בני זוג, הנמצאים בהליכי גירושין, לקבוע מי יהיה ההורה המשמורן של הקטינים. החוק קובע כי במידה ובני הזוג לא יגיעו לידי הסכמה בעניין ההורה המשמורן, בית המשפט לענייני משפחה, או בית הדין הרבני, יקבעו זאת לפי ההנחיה הבאה: “כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת”. לימים סעיף זה בחוק קיבל את שמו הנוכחי – “חזקת הגיל הרך”. 

משמעותה של חזקת הגיל הרך היא שהקביעה, מי ההורה המשמורן, נעשית על בסיס מגדרי בלבד. משנקבעה המשמורת בידי האם על קטין מתחת לגיל 6, הרי שגם אחיו ואחיותיו, גם אם הם מעל גיל 6, יהיו במשמורת האם, לאור החזקה שלא מפרידים בין אחים. בפועל, גם לאחר שהקטין עבר את גיל 6, לא תמיד יש דיון מחודש בנושא המשמורת, וגם אם העניין נידון לרוב משמורתו נותרת בידי האם, על מנת לשמור על יציבות בחייו.

חזקת הגיל הרך מבוססת על תפיסת עולם מיושנת לפיה האם אינה עובדת ומטפלת בבית ובילדים, ואילו האב הוא המפרנס היחידי במשפחה. חזקת הגיל הרך מייצגת מציאות חברתית, שונה מהיום, והשקפות חברתיות שאינן תואמות את השינויים החברתיים שקרו משנת 1962. 

מאז חוקק החוק ונוצרה חזקת הגיל הרך התחוללו שינויים חברתיים רבים. העיקרי מבניהם היא הצטרפותן של נשים אל שוק העבודה, בין אם הן נאלצו לעבוד בשל יוקר המחייה ובין אם הן שאפו לבנות קריירה מצליחה ומעצימה משל עצמן. מנגד, גברים החלו להכיר בחשיבות דמות אב להתפתחות ילדיהם, לא רק לצורך דאגה פיזית וחומרית, אלא לצורך בניית הביטחון העצמי של הילד, תחושת היציבות שלו, פיתוח כישוריו הקוגניטיביים והחברתיים ועוד. יתר על כן התעצם אצל גברים רבים הרצון להיות שותף פעיל בחייו של הילד החל מרגע היוולדו. חזקת הגיל הרך אינה עומדת בקנה אחד עם שינויים חברתיים אלו, אלא להיפך. היא מהווה מחסום ומקבעת את חוסר השוויון המגדרי ואת תפקיד האם כמטפלת העיקרית של הילד.

במרץ 2018 עלתה הצעת חוק בקריאה ראשונה לשינוי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות ולשינוי חזקת הגיל הרך. הדיון התמקד בשאלה האם יש לבטל את חזקת הגיל הרך, כפי שהמליצה ועדה שדנה בנושא במשך כמה שנים (ועדת שניט) או להקטין את הגיל לגביו תחול החזקה. בסופו של יום, החוק לא קודם בשל התנגדות חברי הכנסת הדתיים (נוגד דין תורה) ומטעמים כלכליים.

כתוצאה מהדיונים בכנסת ומהשינויים החברתיים נוצר מצב משונה. בתי הדין הרבניים מכריעים בסוגיה מי יהיה ההורה המשמורן הן על פי החוק והן על פי דין תורה, התואם את חזקת הגיל הרך. הסיכוי כי בבית הדין הרבני תקבע משמורת משותפת, על קטינים מתחת לגיל 6, הוא קלוש. 

השינויים החברתיים חלחלו לפסיקות בתי משפט לענייני משפחה. חשיבותה של חזקת הגיל הרך בבתי המשפט היא משנית והם נוטים להכריע בסוגיית משמורת קטינים, מתחת לגיל 6, בהתאם למציאות היום, בה שני ההורים עובדים, ובהתאם להשקפות והשינויים החברתיים שחלו. הבסיס להכרעת בית המשפט במשמורת היא לא מגדרית כבעבר, אלא תוך שימת דגש על טובת הילד, בחינת תרומתו הפוטנציאלית של כל אחד מההורים לילד, רצונם האמיתי של ההורים, מסוגלותם ההורית, נכונותם לשפר אותה באמצעות הדרכה והיכולת של כל אחד מההורים לפתח, להעצים ולקדם את הילד. לאור השינויים הדרמטיים שחלו וחלים במאה ה-21 שינויי המקצועות והתקדמות הטכנולוגיה, עניין יכולת ההעצמה בתחומים שונים הפך להיות אבן בוחן משמעותית לעניין המשמורת.

אם לא די בשינויים החברתיים ובעליית קרנן של הנשים בשוק העבודה, הרי לאחרונה הצטרף לשיקולי הגברים גם השיקול הכלכלי. פסיקה עדכנית של בית המשפט העליון, הנקלטת בהדרגה בבתי המשפט לענייני משפחה, קובעת כי במשמורת משותפת של ילדים מעל גיל 6, ישולמו המזונות על ידי האב והאם כאחד, ביחס לגובה הכנסותיהם. במקרים לא מעטים משמעות פסיקה זו היא ביטול מלא של תשלומי מזונות הילדים מהאב לאם. יש לעניין זה השלכה גם על הפחתת מזונות ילדים בגילאים נמוכים יותר, הנמצאים במשמורת משותפת. בכל מקרה הדבר משמעותי כאשר הילדים הרכים יגיעו לגיל 6…

אם אין הסכמה על טיב משמורת הילדים אזי מילת המפתח היא “מסוגלות הורית”. המסוגלות ההורית היא הפרמטר החשוב ביותר לפיו מתקבלת ההחלטה על המשמורת ועל הסדרי הראיה. לא מדובר בשאלה מי יודע לבשל או לחתל טוב יותר. כללית, המסוגלות ההורית היא אוסף התכונות, הכישורים והמיומנויות המאפשרים להביא את ילדיך לבגרות, תוך פיתוח מרבי של כישרונותיהם וכישוריהם. יכולות אלו נבדקות על ידי מומחים שממנה בית הדין או בית המשפט לענייני משפחה. ככלל, בשלב הראשון מתמנה פקידת סעד לבדוק את הנושא, אולם במקרים של מחלוקת משמעותית או מורכבות יוצאת דופן, הדברים מגיעים לצוות של פסיכולוגים ו/או פסיכיאטרים, שמבצעים בדיקות מובנות של מסוגלות הורית. למידע נוסף ראה המאמר מסוגלות הורית באתר זה. 

אם חשובה לך מעורבות מרבית בחיי ילדיך, חרף גילם הצעיר, עומדת בפניך החלטה חשובה בעלת השפעה ארוכת טווח – האם להילחם על משמורת משותפת על ילדיך מוקדם ככל האפשר, או להמתין עד גיל 6. ברור שאם תמתין המאבק להשגת משמורת משותפת יהיה קשה יותר, שכן הילדים יתרגלו למגורים ולמסגרות שבחרה עבורם האם. להשיג משמורת משותפת בגיל הרך זה הליך מורכב, אך בהחלט אפשרי בבחינת “אם תרצו אין זו אגדה”. כדאי לך להתייעץ, מוקדם ככל האפשר, עם עורך דין גירושין מומחה, המתמחה בנושאי משמורת ומסוגלות הורית, כדי לבחון את סיכויי ההצלחה לקבלת משמורת משותפת ואת כדאיות המסע למטרה זו.

לקריאה נוספת

שתפו את המאמר

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
דילוג לתוכן