לחדווה היו חלומות רבים. גירושין מזלמן לא נכללו בהם. ביום שהיא הבינה שפניו של זלמן לגירושין והוא נחוש להתגרש היא בכתה, לראשונה מזה שנים רבות, בעיקר בשל השפעות הגירושין על ארבעת ילדיהם הרכים, ולא מעט בשל השפעת הגירושין על מצבה הכלכלי.
חדווה, כשמה כן היא. חדוות החיים אופפת אותה. לפני כמה שנים היא השתחררה משרות צבאי משמעותי, סיימה את התואר הראשון במחשבים ומתמטיקה ו"עלתה" לברלין למשך כחצי שנה, לדבריה. ברלין סחפה אותה כליל. אווירת החופש והמסיבות התאימו לה והיא דחתה את שובה לארץ מפעם לפעם. הוריה המבוססים, שחדווה הייתה ביתם היחידה, תמכו בה כל העת. לאחר שהכירה את זלמן, החזרה לארץ נדחתה למועד בלתי ידוע, אם בכלל.
זלמן פריד היה יהודי תושב ברלין, שבעברו שהה בישראל כמתנדב וידע קצת עברית. הוא עסק אז ב"בון טון" של עולם ההייטק, והשמועות אמרו שצבר הון עצום שהושקע באדיקות בנדל"ן מניב. חדווה מעולם לא התעניינה בעושרו ובנכסיו, והוא לא סיפר דבר. הם חיו חיים טובים והרומן ביניהם פרח. ביום הולדתה ה-30 של חדווה, הציע לה זלמן נישואין. היא הסכימה מיד. למחרת הם נישאו בעיריית ברלין. החיים הטובים נמשכו.
חדווה נכנסה להיריון. היו לה תאומים. לקראת סוף ההיריון היא החליטה שהיא רוצה לחזור לארץ כדי שהילדים יגדלו ויתחנכו במקום טוב יותר. זלמן התנגד בכל תוקף, שכן רצה שלילדיו תהיה אזרחות אירופית, "על כל מקרה" כפי שאמר. זו הייתה המריבה הראשונה ביניהם, אך היא נגמרה בפשרה. סוכם כי הלידה תהיה בברלין, לצורך האזרחות, ומיד לאחר מכן הם יעלו לישראל.
בתקופת הביניים הממושכת עד ללידה ועד שהתאומים יוכלו לטוס, עשו בני הזוג את הסידורים למעבר. זלמן היה בקשר עם גורמי הייטק בישראל ובקשר נמרץ עם עורכי הדין שלו בברלין. לביתם היו מגיעים מסמכים רבים שהיו נסרקים, ומועברים לעורכי הדין. התופעה המוזרה סקרנה את חדווה, אך היא לא שאלה דבר וזלמן לא הסביר דבר. מסקרנות, צילמה חדווה חלק ניכר מהמסמכים, בייחוד את אלו שנראו לה כמסמכי בעלות על נכסים וחשבונות בנק. היא רצתה לשאול חברה שקוראת גרמנית על תכנם, אך בלהט סידורי המעבר לארץ, העניין נשכח, והצילומים נשארו בתיקה האישי.
משהגיעו לישראל, הם השתכנו במגדל "בבל" שבשכונת בבלי, עם בריכה, חדר כושר ומועדון. זלמן וחדווה הגדילו את חוג חבריהם במהירות והשתתפו במסיבות ובילויים שלא היו מביישים את ברלין. בינתיים נולדו להם עוד זוג תאומות. נטל הטיפול בילדים הוטל ברובו על כתפי הוריה של חדווה, ששמחו לטפל בנכדיהם. החיים הטובים נמשכו. לא הטריד אותם כלל ששכונת בבלי היא שיאנית גירושין בישראל וכי מרבית משתתפי המסיבות היו גרושים וגרושות.
זלמן ניסה למצוא שותפויות עסקיות או להיכנס לכמה סטרטאפים ישראלים, אך הפער התרבותי והטכנולוגי היו בעוכריו. גם אנשים טובים שפגש בדרכו לא הצליחו לעזור לו. במסעותיו הוא גילה כי בישראל חלק נכבד מתעשיית ההייטק מנוהל בידי נשים, שמרביתן היו לוחמות סייבר בצה"ל. עניין זה גירה את דמיונו. תמיד הייתה לו משיכה לנשים חזקות. הוא יצר כמה קשרים אישיים ועסקיים אמיצים עם חלק מהן. למרות מאמציו הכנים, בסופו של יום הוא לא ממש הצליח להשתלב בתעשיית ההייטק המקומית.
בינתיים הכסף הרב שנדרש לחיים הטובים זרם מגרמניה. חדווה הבינה שזה לא יכול להימשך לנצח, אך העלימה עין. הדיבורים של זלמן על חזרה לשם מטעמים כלכליים נפלו על אוזן ערלה. אט אט הצטמצמו העברות הכספים, והוריה האמידים של חדווה החלו לתמוך ברמת החיים שלהם. לבסוף, נאלץ זלמן להסכים להצעת רחל, מנכ"לית "אש להבה בסייבר", לעבוד כסמנכ"ל שיווק לשוק האירופי שממוקם, איך לא, בגרמניה. בינתיים הוא בילה ימים כלילות במשרדי החברה כדי ללמוד את רזי הרזים של האש והלהבה… ללא ספק, רחל הייתה מורה מצוינת.
חדווה התנגדה בכל כוחה ל"הרפתקה" הגרמנית. היא הבינה שזלמן הולך להתנתק ממנה ומילדיהם הקטינים, ואולי ללא שוב. המילה גירושין לא נאמרה, אבל פעמי גירושין היו שם. תוך שבועות בודדים הצטננו היחסים בין זלמן וחדווה. המילה גירושין הפכה ללגיטימית בשיח ביניהם. השיח הפך להיות ממוקד בדרכי הגירושין ומה יקרה לאחר הגירושין.
בסיועה של רחל, הגיש זלמן בקשה ליישוב סכסוך. היא גם העמידה לרשותו את עו"ד החברה, שעסק בעברו הרחוק גם בתיקי גירושין, כדי שיתכנן את הגירושין. בסיומה של ישיבת המהו"ת הבינה חדווה שעניין הגירושין הוא רציני ומסוכן עבורה. זלמן התלונן על כך שחדווה לא עובדת למרות שהילדים כבר בגן ובבית הספר, על כך שחדווה זקוקה למטפלת צמודה, שהיא מתבטלת כל היום ואף העלה את החשד שהיא בוגדת בו. מן הסתם יש משהו באמרה שעל ראש הגנב בוער הכובע. בשורה התחתונה הוא רצה להתגרש לאלתר, לשלם מזונות מינימליים לילדיו, שכן מחד הוא מובטל ומאידך לחדווה יש מקצוע מבוקש והיא יכולה לעבוד בו בשכר גבוה.
כאשר חדווה הגיעה אלי, מלווה בהוריה, היא הייתה מיואשת. אמנם התנהגותו של זלמן בחודשים האחרונים פגעה בה, אולם לא היה כל מקום לייאושה. למשמע סיפורה, היה לי ברור כי היא אינה מבינה את המצב לאשורו. עם כל הכבוד למזימה המורכבת שטוו רחל וזלמן, היא נראתה לי שקופה למדי, במיוחד שלא היה ברור כלל כיצד "התייבשו" מקורותיו של זלמן בדיוק לקראת הגירושין… בדיקה קלה במאגר החברות בגרמניה, שנעשתה און ליין, באמצעות חברת מידע בינלאומית, הראתה כי מצב חברותיו של זלמן איתן. שאלתי את חדווה אם יש לה מסמכים כלשהם מהתקופה הגרמנית. היא נזכרה כי אספה כמה מסמכים, אך היא לא יודעת מה תוכנם. ביקשתי לקבלם.
בינתיים רחל וזלמן המשיכו במאמציהם. זלמן הגיש תביעת גירושין כרוכה לבית הדין הרבני, למרות שרק אביו היה יהודי, ולכן נוצר ספק אם בית הדין הרבני יכול לדון בתביעת הגירושין שלו. בין לבין הביאה חדווה את המסמכים שצילמה. התמונה, שנחשפה לעיני, באמצעות גוגל טרנסלט, הייתה מדהימה. בקצרה, המסמכים לימדו על רכישות של נכסים מניבים רבים במיליוני אירו, לאחר הנישואין בסמוך למעבר לישראל. הרכישה בוצעה בעיקרה מכספים לא מוצהרים שהוחזקו בנאמנויות שונות. ברי היה שזלמן יעדיף לא לחשוף את מקור הכספים.
בשלב ראשון ביקשנו בשמה של חדווה צו איסור יציאה מהארץ וצו איסור דיספוזיציה אישי (מרווה) על כל הנכסים והכספים בגרמניה. במקביל החלנו לגבש תביעה למחצית הנכסים המרובים שנרכשו במהלך הנישואין, לקבלת התמורה החודשית המשמעותית וגם לאותם סכומים שהצטברו מאז הנישואין בחשבונותיו של זלמן. הליך הגירושין לימד את זלמן שעור חשוב במשפט הישראלי. הוא הבין שבמקרה של תושבי ישראל, חל הדין הישראלי, וכי ניסיונו להימלט לגרמניה בסיועה של רחל ויועציה לא יצלח. הכישלון הנורא, כתוצאה מטעות בתכנון, גרם גם ליחסיו עם רחל להצטנן.
זלמן הפנים במהירות כי הוא הפסיד מחצית מרכושו וכי חדווה הופכת להיות גרושה עשירה. כיוון שתמיד רצה להתחתן עם אישה עשירה, הוא החליט שהמוצא היחיד עבורו הוא לנסות להחזיר את הגלגל לאחור. לבטל את תכנית הגירושין ולנסות שלום בית עם חדווה. עת הציע לה זלמן לבטל את הליכי הגירושין ולחזור לשלום בית היא הייתה מופתעת. היא הגיעה בבהילות אלי וניסינו לשקול את ההצעה. חדווה לא פסלה אותה על הסף. בצד הכעס העצום, נותרו לה רגשות כלפי זלמן, ובמיוחד כיוון שהוא אביהם של ארבעת ילדיה. בנסיבות, לא פסלתי את האפשרות, אך עמדתי על כך שזה ייעשה במסגרת הסכם שלום בית ולחילופין גירושין. משמע, הסכם בו יוגדרו הן תנאי שלום הבית והן תנאי הגירושין. כמהלך מקדים להסכם עמדתי על כך כי מחצית מהנכסים המניבים והכספים שנצברו יועברו לבעלות חדווה, ומחצית השכירויות תגענה לחשבונה. זלמן ניסה להתמקח, וחדווה החלה לחשוד בכנות כוונותיו. מהר מאוד הוא הבין שאין לו עמדת מיקוח והוא לא יכול להימנע מחלוקת הרכוש. התעקשות עלולה לגרום לגירושין ואולי גם להביא אותו לבית האסורים בשל העלמת הכנסות. ביני לביני ידעתי שזה בהחלט הפתרון הנכון עבור חדווה, שכן להשתלט על נכסים בארץ זרה זו משימה אפשרית, אך מייגעת וארוכה. עדיף לעשות זאת בהסכמה.
מאז עברו כמה שנים. זמי (לשעבר זלמן) וחדווה עדיין נשואים ונראה שאיש מהם לא סובל. המאבק ביניהם, בשלב הגירושין, יצר מאזן כוחות יותר שוויוני שתורם להרמוניה. זמי מצא את מקומו בישראל, והוא מנהל חברת השקעות בהייטק. חדווה עוזרת לו.
שניהם כאחד למדו לקח חשוב: תוצאות הגירושין תלויות במידה רבה בידע, בטכנולוגיה ובניסיון של עורך הדין לענייני גירושין הפועל בשרותך.