פרק יב': גירושין ללא אשם בנישואין האזרחיים
בנישואין אזרחיים כשאחד מבני הזוג רוצה להתגרש לא מעכבים הרבה בעדו ולא בודקים כמה הוא צודק בתביעתו. בעבר הלא רחוק היה צריך להסביר, להביא עילה. אם שניים רוצים להתגרש – זה פחות בעייתי. אם צד אחד רוצה – צריך עילה. בגידה הייתה סיבה טובה. בשלושים שנה האחרונות (יותר שנה פחות שנה) התפתחה שיטת הגירושין ללא אשם. אם אדם רוצה להתגרש לא יכריחו אותו להישאר נשוי. בית משפט בודק האם יש סיכוי לשיקום היחסים – קובעים תקופת פירוד, אם אחרי שנה שום דבר לא קרה, מגרשים. לבית משפט קשה מאוד לבדוק אשם, להוכיח ולהכריע. הרי צריך שניים לטנגו וכמעט תמיד כל אחד אשם במשהו. בית המשפט אומר, זה גם לא יעיל וגם לא לטובת בני הזוג. לכן החליטו על השיטה המערבית הרווחת – גירושין ללא אשם. היום עולים הרהורים נוספים במוחם המתייסר של השופטים, לאור העובדה שמספר הגירושין עלה לאין שיעור.
הצד המפסיד בשיטה זו, זה שיוצא מקופח מהנישואין, זו בדרך כלל האישה. המצב לא אופטימלי. כבר מוצאים נסיגה בשיטה של גירושין ללא אשם במדינות אחדות בארה"ב.
שיטת המשפט העברי הדתי עדיין דוגלת במציאת אשם. אם אדם התנהג כראוי ואינו מוכן להתגרש – זכותו לעמוד על שלו ולא להתגרש – כי על פי ההלכה שני בני הזוג חייבים לרצות להתגרש. בית הדין הרבני מפעיל כלפי בני זוג שנישאו אזרחית – את כללי הגירושין האזרחיים: גירושין ללא אשם. וזה בניגוד לשיטתו הוא אך במידה רבה של צדק. כי בית הדין הרבני אומר – נישאתם אזרחית? תתגרשו אזרחית. כלומר, ברק לא כל כך מתחמן אלא מגיע לתוצאה סבירה למדי. גם בחו"ל לא מיד נותנים גט, בודקים קודם את סיכויי השיקום. הרבני גם את זה לא יעשה. טיפ למי שעומד לייצג את הבעל: ללכת להתגרש בבית הדין הרבני, ולעמוד על כך שבית הדין הרבני יכתוב את הפסק דין ורצוי שיכתוב שאין סיכויי שיקום. זה יעזור אם הבעל יידרש לבוא לדון על מזונות אישה בבית המשפט לענייני משפחה.
לפי זה – אם בית הדין הרבני פסק גט ובבית המשפט טרם החליטו – בית המשפט יחליט שאין מזונות אישה. ואם להפך – קודם נפסקו המזונות בבית המשפט, ואז הרבני קבע גט? האם יבטל את פסק הדין למזונות? והרי לעניין זה בית המשפט הוא הסמכות העליונה? יש לשים לב! פסק דין למזונות הוא פסק דין מתמשך. כלומר לא מתייחס לעבר, ככל פסק דין, אלא גם לעתיד. קובע חיובים עתידיים. דרכו של פסק דין מתמשך שהוא נתון לשינוי כאשר השתנה המצב. אם ניתן פסק דין רבני – זהו שינוי בנסיבות. זהו מצב חדש שמחייב בדיקה חדשה. מבחינת סדר הדין – אין כאן תביעה לשינוי אלא להליך חדש. בית המשפט משנה פסקי דין קודמים רק כשיש שינוי נסיבות מהותי. לאחר פסק דין רבני נוצר סטטוס חדש. הנישואין הגיעו לקצם. ועל כן אומרת הפסיקה – זה שינוי מהותי. אם הרבני פוסק אחרי בית המשפט – יכול הבעל להגיש תביעה חדשה. בית המשפט יודע שלרבני יש סמכות ייחודית בענייני סטטוס. אם הפסק הרבני יצא קודם – קל וחומר שעליו להתחשב. בית הדין לא מושפע מבית המשפט – כלומר ההשפעה חד סטרית. המחוקק חילק את הסמכויות בין בית הדין לבית המשפט.
בית הדין מטפל בענייני נישואין וגירושין. יתר העניינים יופנו לבית המשפט.
כמו למשל השאלה בדבר תוקפו המשפטי של טקס הנישואין. כשבני הזוג באים לרבני לבקש פסק דין הצהרתי האם הם נשואים או לא? כאן יש בלעדיות לרבני. בדרך כלל זוג נשוי אזרחית לא יבואו לרבני כדי להכיר בתוקף הנישואין. הם באים להתגרש – ואז אין בעיה – הרבני יגרש אותם מייד. הבעיה היא בהכרת הנישואין בפני עצמה. זה מקשה מאוד על בתי המשפט, בית המשפט מכיר בנישואין אזרחיים של תושבי חו"ל בעת נישואיהם, אבל מה יהיה אם יבואו לרבני לבקש הכרה והוא לא מכיר ויוצא פסק דין שאין נישואין, בעוד שבית המשפט מכיר במשפט הבינלאומי הפרטי, ובנישואין אזרחיים? שאלה זו כמעט לא עלתה אף פעם. בכל זאת בית המשפט ניסה למצוא פתרון מתוך צפיית פני העתיד.
פסק דין כהנוף (השופט ברנזון) – מה הכוונה של צירוף המלים המופיע בחוק "יהודים בישראל" אם זה חוק לתוך ישראל – אז לא מזכירים ישראל, ולגבי חו"ל – המחוקק לא יכול לקבוע מה תוקף החוקים בחו"ל – פירוש:
- דרושה נוכחות שני בני זוג יהודיים בישראל. אם אחד מהם בחו"ל – לבית הדין אין סמכות. – צמצמו את זה. בנו קונסטרוקציה של נוכחות.
- אפשרות שנייה ולא בהכרח סותרת. גם וגם. – המילה בישראל מתייחסת לנישואין וגירושין שהיו ונערכו בישראל – יהיו בשיפוט ייחודי. אבל נישואין שנערכו בחו"ל – לא בסמכות בית הדין. אם הם באים להתגרש בארץ הרי הם בישראל ואין בעיה.
פסק דין כהן – יותר מאוחר – יצא נגד ברנזון, אך לא קבע עמדה כי גם שם היו גירושין בארץ.
אין הכרעה בשאלת הנישואין. פרופ' שיפמן: קשה לומר שלרבני אין סמכות לדון בתוקף נישואין אזרחיים, כי כתוב בפירוש – סמכות ייחודית. מצד שני – כשבני זוג חיו שנים בחו"ל כנשואים ואז באו לארץ והערכאה היחידה שיש לה סמכות תפסוק שהם לא נשואים – זה מאוד קשה, ולכן צריך פשרה. פסק דין שאומר אין תוקף לנישואין – הוא פס"ד רטרואקטיבי, וזו תוצאה לא הגיונית. הפשרה – לקבוע שאין תוקף מכאן ואילך. כלומר – זה דומה לגירושין.
שיפמן לא מחלק את התוקף אלא מחלק את הזמן.
פסק דין שרקין (פרידה) נגד בית הדין הרבני – בג"צ 1248/00 – (ברק).
הרבני האזורי ביטל את הנישואין. עלתה שאלה עקרונית באשר לחוקיות החלטה של בית דין הרבני המכריזה על בטלות נישואין אך ורק בשל העובדה שנישאו נישואין אזרחיים. השאלה לא נפתרה עד כה.