דיני המשפחה בישראל נשאבים ברובם מהדין האישי, ולכן הם אינם דומים לדיני המשפחה ברוב שיטות המשפט המערביות. מאפיין עיקרי בדיני המשפחה בישראל הנו הפיצול המתקיים בסמכות ובדין.
הפיצול בסמכות מתעורר לאור העובדה שישנה ערכאה אזרחית (בית המשפט לענייני משפחה) וישנן ערכאות דתיות (בתי הדין הרבני, השרעי, הדרוזי והנוצרי).
הפיצול בדין בא לידי ביטוי בשילוב בין הדין הטריטוריאלי (חוקי מדינת ישראל) ובין הדין האישי (חוקי הדת הרלוונטית).
פיצולים אלו הופכים את דיני המשפחה בישראל לנושא מורכב ביותר, ובמיוחד מקשים מאוד ל"נחש" את התוצאות המשפטיות הצפויות.
לבתי הדין הדתיים ישנה סמכות שיפוט בלעדית בענייני הנישואין והגירושין. לענין זה, יפים דברי כב' השופט מ.חשין, בבג"ץ 1480/01 – פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים . תק-על 2001(3), 34 ,עמ' 39:
"על-פי עצם טיבם וטיבעם שונים הם בתי דין רבניים מבתי-משפט אזרחיים. בהיותו שלוחה של הריבון, מוגבל הוא בית-משפט אזרחי, בדרך זו או אחרת, לטריטוריה של הריבון. לא כן הוא בית דין דתי בתורת שכזה, שכמוהו כדין הדתי אין הוא יודע גבולות, לא של ארצות וימים ולא של זמנים. ככל שהדת היהודית נוגעת בדבר, בית דין דתי יהודי קונה סמכות על יהודים אך באשר יהודים הם, תהא אשר תהא אזרחותם ויהא אשר יהא מקום מושבם. כך הוא בית דין דתי מכוחה של הדת היהודית. לא כן הוא בית דין רבני שכוננה המדינה. כדרכה בבתי-משפט אזרחיים כן בעניינם של בתי דין רבניים, חייבת היא המדינה להגביל את סמכותם – בדרך זו או אחרת – לטריטוריה של המדינה, שאין היא יכולה להתיר לעצמה כי בית דין דתי בתחומיה – הפועל מכוחה – יפרוץ את כל הגבולות המוכרים והמקובלים בקהילה הבינלאומית. המדינה חייבת למצוא קשר-זיקה ראוי בין המתדיינים לפני בית דין רבני לבין הטריטוריה של ישראל, קשר זיקה מתקבל על הדעת ככל שנוהג האומות ומשפט העמים וככל שהמתדיינים-בכוח נוגעים בדבר. חייב שיהא קשר-זיקה שאינו רופף יתר-על-המידה – שמא תשתלט המדינה על מערכות יחסים שאין זה ראוי לה כי תשתלט עליהם – ושלא יהא זה קשר-זיקה צמוד יתר-על-המידה, שמא תחמיץ המדינה מערכות יחסים שראוי לה כי תסדיר אותם".
סיבוך נוסף ומרכזי במשפט המשפחה נובע מהעובדה שיחסים בין בני משפחה הם מורכבים, רבי נימים ובעיקר מיושמים ללא תיעוד הולם. להבהרת העניין: בעסקים מקובל כי כל הבנה או פעולה מגובים בהסכמים, חוזים, תעודות, קבלות וכיוצ"ב. בין בני משפחה נעשים הסכמים שונים ומבוצעות עסקאות, רבות היקף, תוך כדי הסכמה בעל פה שלעיתים היא אינה חדה וברורה די דרכה. לא מעטים הם המקרים בהם קיימת בין צדדים שונים אי הבנה מוחלטת לגבי אופי היחסים הכלכליים – אי הבנה שמתחדדת רק כאשר היחסים מגיעים למשבר. במרבית המקרים הפוקוס העיקרי בדיונים המשפטיים בין בני זוג נעוץ בפענוח עובדתי ורעיוני של מערכות היחסים שהוסדרו במפורש או מכללא בין בני הזוג ולא בדין החל עליהן.
היכולת לפעול היטב במצבי משבר נעוצה איפוא ביכולת ההתמודדות והפענוח מול סבך העובדות, היחסים וההסכמים, יותר מאשר ביכולת הבנת הדין החל על יחסים אלו.
סיבוך נוסף המקשה על יישומם של דיני המשפחה בכלל ודיני הנישואין והגירושין בפרט, נעוץ בעיכוב הקיים בין שיקולים עסקיים ורציונאליים ובין מוטיבים רגשיים משפחתיים. השזירה בניהם מניבה לא פעם תוצאות בלתי צפויות. היכולת לצפות תעתועים אלו, לשלוט בהם ולנווטם למחוז חפציכם, היא למעשה אשר תקבע את התוצאה, יותר מכל דבר אחר. עולה מכך כי ללא כלי התמודדות מתקדמים בנושאים אישיותיים ורגשיים אין דרך סבירה ליישם כללים משפטיים, ולהגיע לתוצאות רצויות.
אם לא די בקשיים אלו, הרי לא פעם מעורבים בסכסוכים בין בני זוג גם נושאים פלילים (אלימות, הונאה, זיוף, התחזות ובעצם מה לא…) ובעיות מתחומי משפט אחרים – קצרה היא היריעה מלתאר את כולם, אך ברור כי ישומם עלול לנווט את הסכסוך למחוזות בלתי נודעים…
לסיכום, שלל קשיים משפטיים, אפשרויות שונות הן לדין והן לדיין ובמיוחד קשיים רגשיים ועובדתיים הופכים את פתרון בעיות המשפחה, לא פעם, מאומנות לאמנות ובכל מקרה מחייבים אינטגרציה ברמה גבוהה בין ידע משפטי, ידע במדעי ההתנהגות לסוגיהם ויכולת בין אישית גבוהה.
חוברת זו באה להקנות אך את הידע המשפטי הנדרש.
כדי להרחיב את מעגל הקוראים הקפדנו להשתמש בעברית מדוברת ולא "משפטית", ומדי פעם הוספנו חידוד, "קריצה" או הדגשה בשפת העם.
תקוותנו כי הדבר לא יהיה לצנינים בעיני הקורא המתוחכם ובוודאי שאין בכך להוריד מרצינות החומר המובא.