גירושין ברגישות, בנחישות ובתבונה, תוך הגנה על ילדיך, עסקיך, נכסיך וזכויותיך

התביעה – תצהירים, טיעונים ושאר ירקות

פרק 5: התביעה: תצהירים, טיעונים ושאר ירקות
החום בירושלים הגיע לשיאו. אמנם מזג האוויר היה יבש אבל גם בתנאים אלה עמליה גאון הצליחה להזיע, כשעורך הדין שלה הודיע לה שהתביעה כנגד אחיה החורגים יוצאת לדרך. התביעה הוגשה בדיוק בשבעה עשר לאוגוסט, הוא היום בו קיבל עורך דין קהאן תשובה מאכזבת מעורך דין אמיר עבוטבול ממשרד "שיינבוים, מוסינזון, זויקלסקי ועבוטבול", תחום התמחות: דיני חוזים ודיני חברות. המכתב הגיע עשרה ימים לאחר שקהאן שלח מכתב לאחים גאון המאומצים, הדורש למעלה ממיליון שקל פיצויים עבור עמליה.

עבוטבול וקהאן כבר נעמדו זה מול זה בעבר על שתי הרגלים האחוריות ושלפו ציפורניים, טיעונים ומלתעות. גל חום שטף את קהאן כשקרא מי חתום על המכתב. החתימה הדהדה באוזניו כמו קריאת מלחמה הנהוגה במעמקי הג'ונגלים האפריקניים בקרב זכרי שבט הזולו. במכתב דוחה עבוטבול מכל וכל את דרישותיה של עמליה. נהפוך הוא, כותב איש הזולו, עמליה גאון היא זאת שנפלה בעת מילוי תפקידיה. מה עוד שהתקבלו תלונות רבות מלקוחות לא מרוצים על עבודתן הבלתי-מנוסה של שתי סוכנות המשנה שלה. כמו כן הגיע חשבון ההוצאות של הגברת גאון בליווי הגדרה כי הוא "איננו-סביר-באופן-מוחלט". בעניין פתיחת שוק ללקוחות באילת סירבה עמליה ללכת על פי "הפרוצדורות האופרטיביות של החברה" למרות אזהרות חוזרות ונשנות מטעם מחלקת השיווק והנהלת החשבונות של החברה. אי לכך ולאור כל הנאמר לעיל, כותב עבוטבול, לגברת גאון אין כל עילה לתביעה נגד האחים גאון. בכוונת האחים גאון, מוסיף עבוטבול, לתבוע בתביעת הנגד שלהם החזרים על חשבון ההוצאות המנופח של אחותם הבכורה.

כשקהאן קרא את המכתב לעמליה בטלפון, הוא הרגיש שהוא משמש מחליף למפעילי התנורים בצפון. איך שהיא רתחה. "קשקוש," היא צעקה, "לא היו שום אזהרות. שתי הסוכנות היו מנוסות מאוד, והדיבורים על צמצומים לגבי המכירות באילת מעלים ריח ריקבון כזה, שצריך לזרוק אותם מייד לזבל." עורך דין קהאן כבר הכיר את סימני התחממות המנוע אצלה.

"עמליה, אני מכיר את החבורה הזאת. למרות שעבוטבול מעיף את המלים שלו כמו אבנים באינתיפאדה, הוא ודאי יתקשר בקרוב לברר אם יש מקום לאיזה הסכם. מה את מרגישה בקשר להצעה כזאת?" הוא ניסה להרגיע ולשחק את אלוהים בעת ובעונה אחת.

"על גופתי המתה," קולה כבר התחיל לטפס לדציבלים לא משוערים עד שנדמה היה כאילו קולה התגבר על מרחק עשרות הקילומטרים שביניהם והגיע לחדרו בלי עזרת הפולסים החשמליים הזורמים בכבלי הטלפון. "אמרת או לא אמרת לי שיש לי תביעה מכובדת כאן?"

"אין ספק. שום דבר לא השתנה מאז שאמרתי לך את זה, עמליה." הרגיע קהאן כשהוא מגחך בלי קול.

"קהאן, אני רוצה להראות לחרות האלה מאיפה משתין הדג, ואני מתכוונת לזה. בקשר לתביעה שלהם נגדי זה ממש קשקוש, הלא אישתו של עודד תתפרק מזה לחתיכות ואי-אפשר יהיה לחבר אותה יותר לעולם. אני מכירה את האישה הזאת. היא לא תיתן לו."

קהאן לא הבין בדיוק את משמעותה של ההערה האחרונה, אבל במצבה הנוכחי של עמליה הוא פחד לשאול שאלות מיותרות. הוא ניסה לפרש לעצמו מה פירוש לא תיתן לו, אבל הוא לא היה בטוח. הוא חיכה בסבלנות שפרשת אישתו של עודד עוד תצא לאור בהמשך.

"הבנתי אותך. אנחנו מתיישבים מיד, עדי ואני על ניסוח התביעה. מה זה מיד, נגיע לזה בעוד שלוש ארבע שעות. את בבית? יכול להיות שאני אצטרך אותך שוב בטלפון." השיחה הסתיימה בזה שעמליה ביטלה את כל תוכניותיה להמשך היום וישבה לא רחוק ממכשיר הטלפון לקבל כל קריאה אפשרית מקהאן.

קהאן צפה את הנולד. ברגע שהתיישב עם עדי טלרון לניסוח הטיעונים, לפנות ערב, צלצל הטלפון וקולו של עבוטבול נשמע מהצד השני. הוא התחיל עם הזיבולים הרגילים:

"זוכר את הניגוח ההוא 'חזן נגד טופז'? לונג טיימ נו סי. לא כדאי כבר להשחיז את הקרניים. בקשר לגברת היין שלך, יש מקום לדבר? היא תהיה מוכנה לפשרה?"

"שום סיכוי," התעלם קהאן מהנגיחה בעניין חזן-טופז. "למה, האנשים שלך במצב של דיבור?" החזיר קהאן עקיצה משלו, כאילו נכונות לדבר היא חולשה.

"למען האמת לא. המכתב שלך הביא אותם לתוכנית הרתחה. לדעתם, מרשתך רוצה לעשות להם ניקוי יבש ולנער להם את הכיסים החוצה. הם החליטו להכין לה תוכנית כביסה ששים מעלות צבעוני."

"אני רואה שאתה מכבס הרבה בבית. הלקוחה שלי, מכל מקום, נחושה בדעתה, אבל אם גם שלך נחושים למה בכלל הבירור הזה?"

"סתם רוטינה. רציתי לדעת איפה אנחנו עומדים." אמר עבוטבול "אני מבין שאנחנו פוסעים בשביל בדרכנו לבית המשפט."

"ככה זה נראה לי? אמיר הוא השם, נכון?"

"חיובי. אני לא יודע אם זה מחמיא לי שאתה זוכר גם את השם הפרטי שלי, או שככה אתה מסמן את האויב." אמר עבוטבול בצחוק.

"אתה מאוהדי בית"ר או הפועל ירושלים?" ענה קהאן באותו טון מבודח.

"בית"ר כמובן, למה?"

"מה לעשות, אנחנו לא מאותו הכפר. איפה שרתת?" ירייה אחרונה באוויר.

"גולני," ענה עבוטבול.

"זהו זה חבר. קבעת את גורלך במו פיך. איך אומרים בפרקליטי אל. איי? סי יו אין קורט." סגר קהאן באותה אווירה שהיה בה ספק הומור וספק קריאה לקרב.

הוא זימן לחדרו את המתמחה שלו:

"עדי, אנחנו מוכרחים לשנות עכשיו ומהר את נוסח התביעה. כמו שאני רואה את זה אנחנו חייבים לתבוע ראשונים. אני רוצה להרשים את השופט לגבי גודל הפגיעה בעמליה, כך שהוא יבין מדוע היא כל כך אגרסיבית ויאמין שהיא רוצה להשיג רק מה שמגיע לה ולא מעבר לזה. רשמי לפניך: 'סדר הדין בכל עניין אזרחי המובא לפני בית משפט, וכן בדיון בבית הדין המיוחד לפי סעיף 55 לדבר המלך במועצה על א"י, 1922-1947, או בדיון בבקשות לפי אותו סעיף – יהיה לפי תקנות אלה. תגידי לי בבקשה, מי המלך שלנו היום? וזכרי! ראשונים תמיד אנחנו."

"בסדר, אני מוכנה לפנות את שארית היום לצורך זה בלבד." אמרה עדי. הוא חשב על השפה המצוחצחת שלה והגיע לשתי מסקנות אלטרנטיביות: או שהיא עוד מתוחה בתפקיד או שהיא פשוט לפלפית ירושלמית טיפוסית.

"תשמעי," הוא התיישב על קצה השולחן שלו בעמדת פיקוד "אנחנו חייבים להיות נוקשים מאוד בטיעונים שלנו. אני רוצה לתבוע את האחים האלה גם אישית וגם כחברה בע"מ," הוא חש במבטי התפעלות נישאים אליו.

"למה גם וגם," עדי נראתה נבוכה משהו, "הרי הטענות של עמליה הן במישור החברה בלבד?"

"את לא זוכרת את התיאוריה על נקיטת פעולות בחריגה מסמכות?" אמר קהאן בטון מוכיח "בהחלט יש כאן מקום לתביעה אישית. מה שהאחים האלה עשו חרג הרבה מעבר לענייני החברה. הם רצו לטפל בעמליה, על שנים של סמכות-האחות-הגדולה והרימו ראש בגלל העובדה שסוף סוף הם היו שווים לה ולא עוד אחים חורגים."

"צודק," היא אמרה בהתפעלות של תלמידה והוא ניפח את בית החזה שלו כדרך תרנגולי ההודו, והיה נדמה שעוד רגע יתחיל לצעוק "אדר אדר" במטרה לבשר לכולם מתי פורים.

בדיוק באותו רגע נזכרה עדי כי בעוד כמה ימים עומד להיכנס לתוקפו חוק החברות החדש שמזה כמה שנים מדברים עליו. היא הייתה משוכנעת שבחוק החדש בוטלה כל התיזה של חריגה מסמכות. היא חשבה לעצמה איך זה יתכן שקאהן הגדול לא ער לזה כלל ועיקר. מתי הם בכלל מתעדכנים, הזקנים האלה, הרהרה ואף שקלה בינה לבינה האם להעמיד אותו על טעותו, עד שקאהן קטע את חוט מחשבותיה.

"את חושבת שתוכלי לארגן את הבסיס התיאורטי למה שהסברתי לך עכשיו?" הוא שאל "וזכרי: אם תחפשי מספיק חזק ומספיק עמוק תמיד תוכלי למצוא אסמכתא לכל מצב שאת רוצה להוכיח. בתור דבר ראשון עמליה מוכנה לחתום על תצהיר שמעיד על כך שעודד, שהיה אחראי על ניהול החשבונות של החברה, משך מקרנות החברה והעביר אל קרנות חיסכון אישיות שלו. יש לי הרושם שזה קשור גם בסוד שהסתיר מאשתו. על זה עוד נשמע בהמשך, חכי, רק יעצבנו אותה עוד קצת, כל הכביסה המלוכלכת תישפך החוצה. הוא ניסה לעבוד עליה והיא תפסה אותו."

"אני אשתדל לצאת מזה איכשהו," אמרה עדי.

"כמו כן חשוב שנראה בעליל את תרומתה הגדולה של עמליה לחברה מרגע הקמתה, עבור דרך מות האב, כשאז היא הייתה בעלת הידע היחידה, עד הרגע בו התחזקו ודחקו את רגליה."

"האם אנחנו לא מבססים את המקרה שלנו על יותר מדי נימוקים?"

"לא ממש. אני רוצה לשכנע את עבוטבול בטיעונים הרגשיים שלנו ככה שהוא יפחד להגיע לבית משפט."

"אבל האם אנחנו באמת יכולים להצדיק את חשבון ההוצאות שלה?"

"תלמדי משהו, עדי, זה התפקיד של עבוטבול. הוא יצטרך להראות עד כמה היא הגזימה או לא הגזימה בפירוש החוזה. אנחנו צריכים לייצג את הלקוחה שלנו ולהאיר אותה באור החיובי ביותר שאנחנו מסוגלים. למשחק קוראים עריכת דין ואלה הכללים שלו." אמר קהאן בחיוך אבהי.

היא קירבה את הכיסא שלה אל השולחן, מיקמה את העט בין אצבעותיה והייתה דרוכה לזנק עם הישמע האות. הוא הוריד את הז'קט שלו, שיחרר את קשר העניבה והתיישב מולה. הם היו מוכנים ואף מלאי הנאה לקראת המשחק האינטלקטואלי הצפוי להם.

הטיעון הראשון התייחס לחברה פיקטיבית שהמציאו האחים, חברה בשם "גאון את מירסקי". מעניין מי זה מירסקי, הרהר קהאן, צריך לברר עם עמליה. חברה זו הצהירה שמטרתה לתת שירותים ללקוחות הוותיקים של עמליה ולגזול אותם ממנה. מעולם לא היה או הייתה מירסקי בעסקי היין של "ייקבי הגאון". קהאן התהלך בחדר אנה ואנה, מרצה את דבריו, מחפש עיסוקי משנה. הוא מצא גפרור עתיק והחל לנקות בעזרת צדו האחורי את ציפורני הידיים שלו.

"הטיעון השני נוגע בפיטורים של עמליה. בכוונתנו לטעון שהפיטורים נעשו שלא כדין מתוך כוונה לפגוע ולהזיק רגשית לאחותם הבכורה. אנחנו מתכוונים לדרוש מליון שקל פיצויים בקטע הזה. אני רואה כאן שבעה שמונה טיעונים אבל אם את רואה משהו נוסף – כל טיעון יתקבל בברכה." אמר.

טיעון שלישי הוגדר כ"רשלנות ניהולית" – טיעון שהתייחס ליין הפגום שיצא מהיקב ללא בקרות מתאימות. קהאן המשיך להסתובב ולהרצות. עכשיו הוא מצא מפתח ונתן לטיפול האוזן את הפוליש. לעדי לא היה ברור אם הוא מנסה לפתוח את האוזן או לשמן את המפתח.

"מאחר שעמליה היא אישה ואחיה גברים," הרהרה עדי בקול "למה אי אפשר לבנות טיעון על בסיס אפליה מינית בהעסקתה?"

"אני לא בטוח שיש לנו כאן חוזה העסקה, אבל אני אוהב את הראש שלך, לזה בדיוק התכוונתי, ומה שיותר משמח – עמליה תאהב את הטיעון הזה. וזכרי! לרצות את הלקוח זה חלק מהמשחק. טוב, את יודעת מה, בואי נבנה מזה את הטיעון הרביעי."

"הטיעון החמישי יהיה רגשי ויתייחס למשיכות הכספים שנעשו מחשבונה של עמליה לחשבונם. יש לנו כאן טיעון חלק כשעורך הדין שלהם יסביר להם שמשיכה לא שונה מגניבה הם יתקפלו, והיא תקבל את כל כספה בחזרה בסעיף הזה." הוא שלף ממגירה נסתרת חוט אנטיספטי והתחיל לעבור שן שן. עדי הגיעה למסקנה שאולי הגיע אצלו זמן טיפול עשרת אלפים.

"הטיעון השישי יהיה קשירת קשר." הוא הפליג "קשירת קשר זה תמיד טיעון טוב. זה נותן לנו גמישות ויכולת תמרון בהמשך. בואי נציג את זה כפגיעה ונזק לשמה ולמוניטין של עמליה בקרב היינאים. השביעי יהיה 'מהלך בלתי תקין ותרמיתי של המסחר' עם המירסקי הזה או הזאת. השמיני יכול להיות 'גרם הפרה של יחסים בין-חוזיים על ידי ייזום של חברות פיקטיביות'." קהאן סיכם וחתך את החוט המשומש מהקופסה. הוא החזיר את הקופסה אחר כבוד למגירה החרישית. הוא הגיע בסיכום הטיעונים שלו כולל שכר עורך דין, רווחים מהמכירות ברוטו, נזקים ועוגמת נפש לסכום של 1,200,000דולרים חדשים ומבריקים.

"הייתי רוצה את זה מנוסח סופית ביום ראשון. יש לך שלושה ימים נטו לנושא, סוף שבוע רזרבי וביום ראשון דבר ראשון בבוקר אני בא למשרד ומה אני רואה? החומר מונח על שולחני מוכן לעריכה שלי ולמשלוח."

עדי הוציאה את נשמתה במשך עשר שעות על ניסוח של שישה עשר עמודי התביעה. לא הייתה שאלה בכלל אם החומר יהיה מוכן בזמן או לא. החומר היה מוכן. לקח לקהאן עוד שעה עריכה ועוד שעה ורבע בטלפון עם עמליה, דיון מקיף בתכנים המרכזיים. עמליה עצמה הופתעה, כמו שזה קורה בדרך כלל, לשמוע את האשמותיה שלה כשהן חוזרות אליה דרך המראה של הניסוח המשפטי. היא הרגישה שמדברים אליה בשפה זרה ונזקקה למילון מונחי-משפט צמוד.

"כדי להשיג לך את הפיצויים המגיעים לך, עמליה, אנחנו מוכרחים להיות אגרסיביים. אני שומע שביב בהלה בקולה. אולי כדאי שאני אסביר לך בכמה מלים מה הולך להתרחש בארבע השנים הבאות?"

"ארבע שנים!?" עמליה צעקה צעקה ספונטנית, מסוג הצעקות שהלכו והתרבו בעת האחרונה.

"לצערי כן. ארבע שנים בכוח. חמש בפועל." הוא אמר בשקט.

"אלוהים אדירים, אני עלולה לא להיות פה בעוד חמש שנים." זאת הייתה הפעם הראשונה שעמליה קלטה לאיזה תהליך ולאיזה אורך של זמן היא התחייבה.

"אין צורך לקרוא לי אלוהים, ואת גם לא צריכה את עזרתו, את אחת הלקוחות הבריאים ביותר שלי, ממה את מודאגת? תראי, יהיו תקופות ארוכות שלא יקרה כלום. אז לא תשמעי ממני. אבל אל תחשבי שהזנחתי. זאת פשוט הדרך בה מתנהלים העניינים כאן, ולא רק כאן. גם באמריקה המעתירה זה ככה. מדי פעם כמובן נדבר בטלפון ונעדכן זה את זו. בכל מקרה אני רוצה שתעבדי מול עדי על הכנות לשמיעה הראשונה לכשנוזמן אליה. ועוד שאלה: מי זה מירסקי?"

"אני מעדיפה לא לענות. יש לי קווים אדומים. זה לא רלבנטי, אבל תסביר לי למה הכוונה בשמיעה ראשונה. אני נורא לא מתמצאת." אמרה עמליה בטון מהוסס.

"את תעזרי לנו לנסח את חקירת השתי וערב שאני הולך לחקור את האחים ואנחנו נכין אותך לחקירה דומה שעורך דין עבוטבול זכאי לדרוש לחקור אותך. תצטרכי גם לקרוא את כתב ההגנה שלהם למכתב הנוכחי ולבוא עם נקודות חדשות? את בטוחה שמירסקי לא רלבנטי, כי אני יכול להוכיח לך שכן."

"בשום פנים. מה שאתה אומר נשמע כמו המון עבודה." השיבה עמליה בטון חולמני.

"אנחנו צריכים לעבוד כדי להרוויח את לחמנו." קהאן בטון גאה.

אז למה זה נופל עלי? עמליה בטון דומם לעצמה כל עוד בלבב פנימה, שהוא לא ישמע חס וחלילה.

"כמו כן ניאלץ לשכור מומחים בהמשך. רואי חשבון ומומחים ליין ולשיווק בענף הספציפי הזה כדי לנסח לעצמנו איך אנחנו רוצים לגמור את פרשת יחסיך עם 'יקבי הגאון'. אנחנו נרצה לבקש הודיות, שאלונים וגילוי מסמכים. אחר כך נבקש חקירות, חשבונות ובדיקת נכסים, אנחנו נבקש מבית המשפט פלוגתות וקדם-משפט. אוי כמה שאנחנו נהיה מוכנים לדיון."

"כן המפקד!" עמליה בטון צייתני משלים ונכון לכל אתגר.

"מה זה פלוגתות?" שאלה וקהאן רצה למות מצחוק. דווקא פלוגתות היא רוצה לדעת, כאילו כל השאר ברור לה.

"פרק י"ב: פלוגתות. סעיף 138 סעיף קטן 113. בעלי דין שהסכימו ביניהם מהו העניין, שבעובדה או שבחוק, שבו הם מפולגים והוא עומד להכרעה בדין, רשאים, בכל עת לפני תחילת הדיון, לנסח אותו ולהסכים בכתב, כי לאחר שבית המשפט יכריע בפלוגתה זו לחיוב או לשלילה יחול אחד מאלה? וכאן מופיעים ארבעה פירוטים שונים?"

"טוב, טוב, אני מוותרת. לא הבנתי הרבה."

"ההכנות אצלי במשרד קשוחות, זה נכון, אבל זה יכול לבנות את ההבדל בין ניצחון להפסד."

"נשמע לי טוב," עמליה בטון מעודד.

"יהיו לנו גם ימים של מתח, אבל את עדי ואני אנחנו קבוצה מנצחת. מה את אומרת?" קהאן בטון מתחנף.

"סמוך עלי. אני רגילה לעבודה קשה." עמליה בטון פועלי.

קול קטן לחש לעמליה שתבדוק שנית, אולי היא עושה שגיאה. אולי היא נכנסת לאזור ממוקש בלי גלאי. אבל היא החניקה את הקול הקטן וכופפה אותו אל התוכנית הכללית וגייסה גם אותו למשימה.

אחרי כל אלה הגיע שליח שלקח את כתב התביעה ושילם בשם עורך דין קהאן, בשם סוכנת מכירות ראשית עמליה גאון, אגרה שהפכה את שישה עשר העמודים לתביעה אזרחית רשמית מספר 413/00 עמליה גאון נגד עודד, ערן ורוני גאון בבית המשפט המחוזי בירושלים. התביעה תויקה וקוטלגה בין 43,000 הפעולות האזרחיות שבית משפט זה מטפל בהן, מתוכן 12,000 תביעות.

עודד וערן עומדים להיות מאוד מופתעים לאור העובדה שעד היום כל קשר שלהם עם החוק היה עבירות תנועה מסוג זה או אחר. אנשים שלכל הדעות נראים אפרוריים, נעים בין שעמום לתחביבים מקובלים, ילדים, נשים, פעם בשנה בחו"ל וכדומה. האנשים סביבם עומדים לקבל הלם על הזווית החדשה לראות דרכה את האחים גאון, אפשרות המציגה אותם כאנשים גסי רוח, תאווי-בצע, שקרנים, רמאים וגנבים.

דילוג לתוכן