התביעה – כישלון במיטה

פרק 12: התביעה כישלון במיטה

טלפון עצבני הגיע אחר הצהרים אל חברת איריס לוין בע"מ:

"איריס? אני מקצר כי אני מדבר מהבית. את יכולה מחר?" לחש עודד.

"כן, אני אהיה שם, תודה על ההודעה," ענתה איריס מתורגלת כאילו הודיעו לה שהמוצרים בסופר ארוזים ומוכנים. הטלפון נותק משני הצדדים. החיים המשיכו כרגיל משני עברי הקו, סופרים את הזמן לאחור בקוצר רוח. חתולים מחשבים את קיצם לאחור, שר שלמה ארצי, שיר שעכשיו בפעם הראשונה, הבין עודד את המלים שלו, או לפחות יכול היה להטעין אותן במשמעות משלו.

הנשמה יצאה עד שהגיעה השעה ארבע של יום חמישי. שלוש מכוניות חברו להן במגרש החנייה של מלון רמת לוטן בצפון תל אביב. מכוניתו של עודד גאון, שנעל ורץ לקבלה ונעלם במסתרי המלון האפלולי. מכוניתה של איריס שהגיעה דקות אחדות אחריו, הפעילה אזעקה ורצה פנימה, מסתכלת ימינה ושמאלה שאיש לא יראה אותה, ומכוניתו של החוקר הפרטי, שליווה אותם כצל. משה חדד הגיע במאזדה הלבנה שלו, החנה בצניעות לא הרחק, ניגש ישר אל פקיד הקבלה, שילם לו מחיר של יומיים פול בורד וניגש עם מצלמתו לחדר שניצב מול חדרם של האוהבים. כל מה שהתרחש בחדר תועד במצלמת וידאו ביתית שהושתלה בתוך קופסת תכשיטים מצופה מראות, מעוצבת כפריט ריהוט רגיל לגמרי וכיסתה את עין המצלמה. החוקר שהיה עייף ממעקב לילי, וגם חש אי נעימות במעקבים מסוג זה, שבדרך כלל סרב לבצעם, נמנם קלות ונתן למצלמה ללכת במקומו.

איריס הכירה את המחטפים האלה, זה מה שהם יכלו להרשות לעצמם במסגרת ההתחייבויות שלהם. אבל על הרגעים האלה היא ידעה שתקבל ממנו כל מה שתבקש, והיה עוד מקום להתקדמות ביקב, והמתנות שהוא היה מביא לה מחו"ל. היא אהבה את הפינוקים האלה. היא אהבה אותו בתור מאהב. בחיים לא הייתה מתחתנת אתו ולא הייתה מסכימה להיות האישה הקטנה בבית, אבל בתור מאהב כן. ביום חמישי זה הוא לא כל כך הצליח גם בתור מאהב. הם ניסו במשך דקות ארוכות, מחקים צלילים של תאווה עמוקה ומגישים זה לזו רפרטואר של אנחות. זה לא הלך. ניסו ככה וניסו ככה ולא הצליחו. היא עודדה אותו. הם נרגעו ודיבר דברי אהבה ומילות פינוק. היא חיכתה כמה זמן וניסתה שוב. הוא עצר אותה, והסביר שזה לא ילך, הוא רצה מאוד לכן קבע אתה כאן והסתכן, ועכשיו הסיכון גדול במיוחד. ובכל זאת רצה אותה. אבל על הגוף אי אפשר לעבוד, הוא הסביר לה, הגוף שלו מתוח, זאת עובדה. הוא סיפר לה כל מה שהתרחש במשפט. עכשיו על המתח נוסף הכישלון הזה. עודד התקפל. הוא רגיל להצליח ופתאום החיים שלו במפולת. כישלון גרר כישלון. "אתה לא תיתן לעניינים טכניים לחסל את אהבתנו הגדולה!" איריס התריסה-ציוותה-התחננה-שאלה.

חדד הציץ בעין אחת במתרחש. הוא לא אהב לטפל במקרים כאלה ולהציץ לחדרי המיטות של הנחקרים שלו, הפעם עשה טובה מיוחדת לחבר. סיגריה תלויה לו בזווית הפה, מחוברת לפומית הנצחית שלו. הוא בדק אם המצלמה עובדת וכשעינו מהצד השני שלה, ראה את עודד מסביר לאיריס את מפת הסיכונים. מה שאלו אותו, מה עלול להתגלות, לאן זה יכול להתגלגל ומה ההשלכות העלולות לנבוע מכל זה.

"אתה לא תעזוב אותי נכון?" עכשיו כשהנטישה הייתה תלויה ועומדת, נלחמה על עודד כאילו נלחמה על חייה.

"נכון."

"אף פעם?" התפנקה.

"אף פעם," פינק.

"לא, ברצינות, אני מתכוונת שהחקירה לא תהיה הסיבה. אנחנו לא ניתן לאף אחד לנצח אותנו, נכון?"

"נכון. אנחנו לא עושים שום דבר רע."

"אז מה אתה מציע לעשות, עודד?"

"אני אגיד לך, אני קצת מבולבל. בחקירה עצמה חטפתי הלם. אני חושד שהם עוקבים אחרינו. יכול להיות שגם הפגישה הזאת היא טעות, אבל לא יכולתי לעשות לך את זה בלי לנגוע בך בפעם האחרונה?"

"בפעם האחרונה? מה אתה אומר לי עודד!"

"איריס'קה, אני חושב שצריך להיפרד לזמן מוגבל, עד שכל זה יהיה מאחורינו. אנחנו לא ניתן להפסקה טכנית כזאת לחסל את אהבתנו, את יודעת מה את בשבילי, נכון?" החזיר לה עודד את דבריה בקליעת בומרנג.

"אבל אמרת שהמשפט הזה יכול לקחת גם ארבע חמש שנים?"

"דבר ראשון, אני מציע שתספרי משהו לבעלך על הפגישות כאן. שיהיה לו איזה מושג עלי."

"וגם אתה תספר לה עלי?"

"כן, אני חושב לעשות כך."

"נו, אז אם כבר אתה מתוודה בוא נתחתן ודי," אמרה במרירות מתחילה לקלוט מדוע הוזמנה היום.

"יש לי מתנה קטנה בשבילך,"

"מה זה, מתנת סיום מחזור?"

"יותר טוב מאשר בלי מתנה," הוא אמר עייף ושלף קופסת עור נאפה ובתוכה שעון.

"ריימונד ווייל? שיאווו שווה נורא," היא חזרה להיות ילדה קטנה.

"כן, עבודת יד. וואן אוף א קיינד." הוא אמר בצניעות.

"צריך לבטח את זה," היא חזרה להיות אשת עסקים מעשית.

"תחשבי טוב איך את מכניסה את זה הביתה, זה לא מסוג המתנות שתוכלי להגיד לבעלך שקיבלת מלקוח לחגים."

"עודד, מה שקרה היום נעלם ולא היה. לא הכישלון במיטה, ולא הפחדים שלך. מבחינתי שום דבר לא נגמר. בסדר, אני מבינה את הלחצים שלך, וגם אני אימא לשני ילדים כמו שאתה יודע. אנחנו נחכה שהסכנה תעבור וניפגש."

"טוב, חמודה, אני כל כך שמח שיש לי שותפה מבינה." אמר כשהוא רוכס את מכנסיו, חוגר את אבזם החגורה תוך כדי השתחלות לנעליים ודוחק בה לגמור להתלבש.

המכוניות יצאו מהחנייה ונעלמו אל האופק, באותו סדר בו הגיעו.