גישור – מה כל כך יצירתי בזה

פרק 8: גישור: מה כל כך יצירתי בזה?

למחרת בבוקר הגיעו השניים אל גולדשטיין, שכבר חיכה להם בלובי העליון של המלון. הוא ברך אותם בלבביות וסבר לפי תומו שתהיה רציפות רגשית מסוף היום הקודם לתחילת היום הזה אבל הופתע לחוש בגלי קור העוברים בין השניים. כאילו בלילה צברו כוחות לחימה חדשים ויצאו לסיבוב נוסף זה נגד זה. הוא פנה אל בועז ושאל אותו מה החליט לגבי מכתב ההמלצה.

בועז היה לבוש היום כאדם מן היישוב. ניכר שהחליף את האווירה הלא רשמית של אילת באווירה המתאימה להילטון תל אביב. עדיין הייתה החולצה שלו פתוחת כפתורים, טרזנית משהו, אבל הבחירה שלו היום הייתה יותר קונבנציונלית: חולצת כותנה לבנה ומכנסי תכלת בהירים ארוכים ונעליים. הוא התעסק זמן ארוך במקטרת שלו, ניקה אותה והשליך את פירורי הטבק למאפרה, הוציא שקית טבק חדשה, עטופה בנייר כחול, מילא טבק חדש, הדליק ומצץ מציצה מרגיעה, רק אז התעשת וענה:

"חשבתי על זה והחלטתי שמכתב המלצה לא יהיה לעניין עכשיו. באנו הנה לסגור איזה עניין, הצעתי אתמול 100,000 דולר פיצויים?"

"בועז?" קטע אותו אריק גולדשטיין.

"אל תפסיק אותי אריק, תן לי לגמור. בילי השתלטה לי על העסק ולא הייתה רגישה לרצון שלי, אני שאני בעל הבית. לכן פיטרתי אותה. בבית משפט זה היה מתקבל על הדעת והיא לא הייתה מקבלת על זה אגורה שחוקה פיצוי. הבעיה עם אנשים תמימים כמוני, שלא רוצים להגיע לבית משפט ונסחטים על זה לשווא?"

"בועז, לעזאזל, אתה הפרת חוזה, איך אתה מדבר בכלל?" התפרצה בילי.

"בילי, הבטחת לא לעשות את זה. חבר'ה, חשבתי שאת ההשמצות האישיות פרקתם אתמול. אנחנו נסוגים. קיוויתי שניקיתם את המערכת שלכם מהרעלים והיום תהיו מוכנים לפגוש אחד את השניה. סך הכל הבנו פה כולנו בבירור ששניכם רוצים להגיע להסכם."

"עשיתי אתמול את הצעד האחרון," אמר בועז "זאת הייתה המילה האחרונה שלי. הצעתי 100,000 דולר. הייתי רוצה לדעת אם בילי מקבלת את ההצעה הזאת או לא?"

"ודאי שלא!" מיהרה בילי, עדיין בטון גבוה למדי ונרגז "שאני אנמק?"

"לא, תחסכי את זה מאיתנו," ענה בועז.

"חברים אני מציע קוקוס. הפעם איתך בילי, כי אתמול ישבתי עם בועז ושלומית בפעם האחרונה. אז בועז, אם אתה מוכן לצאת, אני אפגוש אותך בעוד חצי שעה."

ואחרי שבועז יצא פנה גולדשטיין לבילי: "עכשיו, כשאנחנו שוב לבד אני רוצה לחזור רגע לתמונה הקשה שציירת פה אתמול. אני מתכוון לסצינת הפיטורים. נראה לי שהדרך בה בועז עשה את מה שעשה יותר פגעה בך מעצם המעשה. זה נכון?"

"בוא נבהיר משהו, אריק. אני לא חשבתי לרגע שיש לו איזו סיבה מוצדקת לפטר אותי, אבל כן, הדרך שבה הוא עשה את זה הייתה אכזרית ומכאיבה. אני לא הייתי עושה לו את זה, עוד אחרי כל מה שהיה בינינו?"

כאן להפתעתו של אריק התחילה בילי להזיל דמעה. היא נאבקה בבכי בדממה. מצאה טישו בתיק וניגבה את עיניה. הוא חיכה.

"למה אתה שואל בעצם?" היא הוסיפה כששבה אליה היכולת לדבר.

אריק שיחק עם העט שלו והנחית אותו על הפנקס שלו פעם לאורך פעם לרוחב כאילו הוא מגלגל עליו חוט נסתר.

"לי עצמי לא בדיוק ברור למה אני שואל. מה שאני יכול להגיד לך – לא מדובר פה רק בכסף. כסף נהיה מדד לרגשות. אבן בוחן ליחסים. אתם לא יוצאי דופן בזה. ולא רק בגלל שהייתם נאהבים. באים אלי לגישור אנשי עסקים קשוחים ורוצים כסף, אבל מה שקובע הן המחלוקות הפסיכולוגיות ביניהם."

"אני חושבת שבועז אדם קשה," אמרה בילי.

"כן? אפילו מוזר." איבחן גולדשטיין "'מורכב' תהיה מילה יותר מדויקת. מצד אחד הוא מפטר את החברה שלו ברגישות של ג'מוס, מצד שני הוא נלחם על עקרונות שמתאימים יותר לאמן מאשר לאיש עסקים. חשוב לו סגנון בעיצוב של התכשיטים, וחבר'ה זו לא הצגה, והוא לא מוכן לסחור אתכם על מכתב ההמלצה? באמת מוזר."

"אז מה עכשיו?" שאלה בילי.

"תראי, אני חושב שמכתב המלצה עדיין בא בחשבון. שמת לב שבועז פתח במלים 'זה לא לעניין עכשיו'. כלומר, אחר כך אולי זה כן יהיה לעניין. הוא רוצה לסגור קודם כל את השאלה הכספית ולנקות לעצמו את הראש. הוא לא אמר שלעולם לא ייתן מכתב כזה ושאין על מה לדבר. עכשיו אני רוצה להראות לך חומר מגישור אחר. מה מקבלים על הפרת חוזה, משהו בסגנון שלכם, מלווה בתקדימים משפטיים שאספתי כדי לשכנע את האנשים ההם שבאו אלי, מה הם יקבלו בבית המשפט." גולדשטיין שלף תיק עב כרס ופיזר את הדפים העקרוניים על השולחן ונתן לבילי ביד חומר לקריאה.

"אני יכולה להגיד לך משהו לא לשידור?" שאלה בילי אחרי שעיינה זמן מה בחומר.

"כמובן, הרי הצהרתי בהתחלה. מה שאתם רוצים יישמר בסודיות מוחלטת." אמר המגשר.

"או. קיי. כשנכנסתי בפעם הראשונה אל גולן הוא באמת אמר לי שסכום ריאלי הוא

300,000 דולר?"

"אז אני יכול לסגור על הסכום הזה ולצאת אליהם?"

"אתה מהיר כמו מטאור, ראית את המטאורים השבוע? פעם ראשונה בחיים ראיתי כמות כזאת של כוכבים נופלים. הבעיה הייתה שאף פעם לא מספיקים להביע משאלה בזמן שהמטאוריט חולף. וגם הבקשה שלך, אריק, לא באה בזמן. מה שכן לשידור זה שראיתי בהצעה הכספית של בועז אתמול נכונות לבוא לקראתי. אז אני מסמיכה אותך לצאת אליו ולהציע וויתור על

50,000 לא יפה?"

"יפה מאוד. אני מקווה שהמומנטום הזה יימשך עד סגירת הפער ביניכם." הקוקוס הסתיים. גולדשטיין יצא אל בועז. תקוותו לצמצם את השורות עד הצהרים נתבדתה. הוא שלף מהכובע כל מיני טריקים של גישור אבל ללא הועיל. בועז עלה בעוד 15 אלף, מה שלא עורר התלהבות מהצד של בילי, לכן מצידה ירדה בעוד 25 אלף בלבד ושם נעצרה בעקשנות. גולדשטיין הריח משחק חדש אצל בילי. היא רוצה עכשיו שבועז יציע הצעות וישתדל והיא תדחה אותו, ולא משנה מה יהיה גודל הסכום. על פי הדופק של בועז הרגיש גולדשטיין שהגבול הסופי שלו בדמיונותיו הנועזים ביותר יהיה 150 אלף והוא לא יזוז משם.

אריק הרגיש שהם מתקרבים למבוי סתום אבל הוא לא הראה להם את זה. הוא זימן אותם לחדר הישיבות לפני הפסקת הצהרים ואמר: "רבותי, אנחנו מתקדמים היום לאט יותר מאתמול. לאט משחשבנו אבל אנחנו מתקדמים. אתם מכירים את התנאי של הכריש – אם הוא לא מתקדם הוא מת. העיקר שיש התקדמות. כשהגענו הבוקר היה הפער ביניכם 300 אלף דולר. עכשיו הוא רק 210,000. אני מאמין שיהיה בסדר. אני זקוק גם לאמונה מצדכם." ואחרי מחשבה הוסיף: "אני רוצה לתת לכם שיעורי בית לזמן הארוחה. לדעתי, אתם בשלב של לחתוך את הפער ביניכם באמצע?"

"מה! להוסיף לה עוד 105,000? בחיים לא." ענה בועז עובר את מהירות הקול.

"אני רק יכולה לשמש לך הד ולחזור על דבריך," אמרה בילי.

"אני חושבת שאני הולכת לשכור לי פה חדר ולישון לי איזה שעתיים," אמרה בילי.

"טוב, להתראות חברים," אמר אריק וחצה את החדר. על יד בועז עצר: "אני רוצה להזמין אותך למקום משגע לארוחת צהרים, בא לך? יש לי מה להגיד לך." והשניים יצאו את המלון.

בילי ירדה לקבלה ונרשמה כאורחת לכל דבר. כל מה שרצתה או הייתה מסוגלת לרצות היה לישון. הריון זו עבודה במשרה מלאה והיא התחילה להבין את זה מבפנים ולעומק. הכאבים בגב התחתון היו בלתי נסבלים שם בחדר הישיבות. היא רק שמחה שהבוקר הזה עובר עליה בלי בחילות.

היא קיבלה מפתח לחדר 813 והלכה לשם ללא שהיות. היא נכנסה ישר למקלחת. צהרים לח בתל אביב אלף מזגנים לא ינצחו, חשבה ושטפה את גופה במים פושרים. היא בדקה במראה. עדיין אין שינויים בחיצוניותה. כל עוד זה המצב, חשבה, ההריון זה דבר מופשט מבחינתי. לא נקלט לי, היא התנגבה והתעטפה במגבת ויצאה אל החדר. הרגיעה החלה להתפשט בעצמותיה כשלפתע גילתה שמישהו מחכה לה במיטה. מרוב הלם היא לא הצליחה להוציא מילה מהפה. היה זה הוא שפתח בחביבות ואמר בלי שום הפתעה: "זאת את מה – V.I.P. ?"

"כן," ענתה בילי בלי נשימה "אני באה עכשיו מהלובי של ה- V.I.P. , אז מה?" היא כבר הגיבה כמעט בגסות, שואלת את עצמה מיהו ברוב חוצפתו שהעיז לחכות לה בחדר וגם לשאול אותה שאלות. לתדהמתה הוא פינה לה מקום במיטה, הרים את השמיכה הדקה, ורמז לה להיכנס. ככה, כמו שהיא, עם המגבת שלה. היא רצה לטלפון להזעיק את אנשי הקבלה או הביטחון ורק כששמע אותה מתלוננת התחיל להבין מה קורה. היא צרחה שגבר זר נמצא בחדר שלה. הוא חיכה בסבלנות שתסיים את השיחה, שבסופה הובטח לה שתכף יבררו מה קרה ויגיעו אליה. הוא הראה לה את המפתח בידו והבטיח לה נאמנה שנרשם בקבלה כחוק וקיבל את המפתח לחדר שעה לפניה. הוא הגיע זה עתה מחו"ל לרגל איזו בעיה משפחתית ונחת במלון.

"אז למה זה נראה לי כאילו חיכית לי?" שאלה בילי.

"לא חיכיתי לך במיוחד. הזמנתי נערת ליווי מחברת V.I.P. והם הבטיחו שתגיע אחת תוך שעה. הם הבטיחו לי שהיא תיראה טוב, את נכנסת, נראית טוב, בחרת לא להגיד שלום אלא לרוץ למקלחת, רצונך כבודך, אני מחכה. פתאום את מתחילה לצרוח אונס אז אני דווקא כן מתחיל להיות מופתע. בהילטון שיקרה דבר כזה, לא הייתי מאמין. ראשים יעופו פה." הוא אמר בחיוך נבוך.

" אז חשבת שאני? אתה לא רציני, נערת ליווי, זונה? בחיים זה לא קרה לי? תמיד שאלתי את עצמי איך ההרגשה להיות אחת כזאת ? אתה יודע מה, אני מנהלת קרב כזה קשה שלא בא לי לראות עוד ראשים עפים," אמרה בילי בחיוך ושמה לב שבעצם כל זה די משעשע.

"אהההמממ? אני מציע שתתלבשי עד שיגיע מישהו מהקבלה ונוכל ללבן את העניין. פשוט אם ימצאו שכבר הגעת לשלב הזה, יתעוררו כמה תמיהות בלב כמה אנשים." גם הוא כבר ענה משועשע.

היא ראתה לפניה אדם מתחשב ולא בלתי מושך. עיניו כחולות, פזילה קלה שגם מצאה חן בעיניה, שיער מקורזל, מפרצים בשני צדי המצח, שוכב בתחתוני בוקסר. הוא לא הפחיד אותה, כנראה לכן התפנתה לראות את הצד המשעשע של המטבע.

"צודק," זרקה כבר מתוך חדר האמבטיה וחזרה לבושה.

"בילי רות'," אמרה וחשבה לעצמה שבגלל ההריון היא יותר מוגנת ולכן הרשתה לעצמה להיות ידידותית עם האיש הזר. סך הכל אם הייתה מוצאת אישה ישנה אצלה במיטה, הפאניקה לא הייתה גדולה.

"רוני גאון. נעים מאוד."

השיחה הייתה מצחיקה והתמקדה בנושא הראשים הערופים. היא גילתה בו אדם משעשע למדי. אסטרונאוט במידה כזאת או אחרת, שלא החליט היכן מקום מגוריו בעולם, שלא החליט מה מקצועו בחיים, ובסך הכל הוא לא היה כל כך רחוק במצבו הקיומי ממצבה שלה. הוא גר עד לאחרונה ובמשך שנתיים בארצות הברית וכשחזר גילה שהמשפחה שלו התפרקה. הוא ושני אחים ואחות מאמצת עבדו יחד ביקב שהוריש להם אביהם. למעשה, אביה הביולוגי והדוד שלהם שאימץ אותם. הכל הלך יפה וחשבונות הבנק שגשגו והצמיחו פרחים ופירות והוא נסע בלב שקט. כשחזר מצא את הכרם הרוס: קרב אימתני מתנהל בין שני אחיו מזה ואחותו מזה, צבא רוצחים שכירים עוזר להם בשם החוק לשסות אותם זה בזה. כל הרווחים וכל כסף אפשרי הולך על זה. הם מחסלים חשבונות ליטרלית, אמר רוני בגיחוך, כלומר עד סוף המלחמה הזאת לא יהיו להם חשבונות בבנק. הכל יהיה מרוקן ויהיה צורך להתחיל הכל מהתחלה. "אני לא יודע איזה מאבקים את מנהלת, רמזת שדי לך בהרוגים ושאת לא כל כך בעד להתלונן על איזו טעות של פקיד או פקידה מסכנים כאן במלון. דבר אחד אני יכול להמליץ לך מקרב לבי. אל תעזרי במערכת המשפטית ואם אפשר ותרי גם על עורכי דין. אני מתכנן מדינה שעורכי דין יהיו בה מחוץ לחוק. מכירה את הבדיחה הזאת שאגודת צער בעלי חיים הציעה לא לערוך ניסויים בשפנים אלא בעורכי דין? קודם כל כי יש מהם הרבה. שנית, הם די דומים לבני אדם ושלישית, אתה לא נקשר אליהם רגשית."

בילי צחקה. העייפות חלפה. גם תחושות המועקה מכל הבוקר הזה חלפו. היא הייתה ישובה על השטיח, נשענת בגבה על המיטה, רגליה פשוטות לפנים כמו ילדה במשחק ג'ולות. פתאום צלצול קצר בחדר. הדלת נפתחת ומי מופיע בפתח עם שמפניה ושתי כוסות? יורם טל, מנהל המלון. רק זה חסר לה עכשיו. כל מה שרצתה היה חדר קטן, מקלחת, מים זורמים, שקט, לישון. יורם טל וחיזוריו המלאים. איזה מזל שרוני גאון פה על ידי, אחרת כבר היו לשונות רעות מצקצקות ושולחות ארס. עכשיו, מה חושב עלי יורם טל. ומה קולט מכל זה רוני גאון? האם הייתה לבועז אלטמן יד בדבר? הוי, גברים? עצרו את העולם אני רוצה לרדת!

יורם גמגם משהו, נסוג ונעלם. לבילי שוב התחלף המצב רוח. היא מיהרה לחטוף את התיק שלה ולצאת משם. היא הרגישה רדופה. רוני גאון כבר לא יכול היה לחזור לישון. צנחה אליו לחדר יפהפיה, הוא הצליח להצחיק אותה לא רע, אבל הקומדיה דל-ארטה הזאת לא נגמרה טוב. כמה אנשים יכולים להיכנס בטעות לחדר אחד? אולי כדאי להציע לאגודת צער בעלי חיים להחליף את השפנים במנהלי מלונות?

תראי לאן הגעת, שאלה בילי את עצמה וחככה בדעתה אם להיעלב או לא מכל מה שקרה. בסופו של דבר אולי את לא כזאת מוצלחת במכירות או בתכשיטים, ואולי בועז צודק, ואולי כל מה שחנן אותך אלוהים זה בנתוני פתיחה טובים וכל מה שאת יכולה לעשות איתם זה להיות נערת ליווי? היא הפליגה בדמיונות, שם בקומה השתים עשרה עם הגב לים, ולמה לא שיחקתי את התפקיד שנקלעתי אל תוכו? הייתה יכולה להיות לי הרפתקה משגעת. להיות זונה! לנהל הרפתקת צהרים מהירה, ובסוף עוד לקבל כסף. מעניין כמה הן מקבלות היום. אז אם זה מה שיש לי להציע לעולם אולי כדאי לי לפחות להרוויח מזה. יכול להיות מרגש עבור ילדה טובה מחיפה לגלם זונה. מה יש? כבר ראינו בסרט "הצעה מגונה" איך מליונר מציע לאישה נשואה מליון דולר. לא היה אחד בקהל באולם הקולנוע, בעלים ונשים, חברות וחברים, אהובות ומאהבים, שלא הסכימו להצעה, כמה שהייתה מגונה. גם אני יכולתי להסכים. רוני גאון גבר מקסים. קצת חום, אם לא אהבה, לא יכול להזיק בימים אלה. היא ישבה בחיוך ערפילי על פניה כשנזכרה בקטע עם העורך דין. הוא מצלצל לבעל שמכר את אשתו בעבור מליון ואומר לו, רציתי לדון איתך בבעיה המוסרית. הבעל מתעצבן ונעלב וצורח, זה ביני ובין אשתי אל תתערב, זה לא עניינך, והעורך דין קוטע אותו, לא , לא, תירגע, התכוונתי לשאלת השכר שלי. לא רע לקרוא לזה השאלה המוסרית. אצלנו בארץ כולם קוראים לזה גועל נפש. או כשמגיעים כבר לקופה שואלים: אז מה הנזק? למה כסף הוא דבר כל כך שלילי מבחינה מוסרית, כמה צביעות והתחסדות והעמדת פנים?

אבל ההריון היה מחיצה ברורה בינה ובין ההזיות האלה, לא מבחינה מוסרית כי אם מבחינה גופנית. הכל כאב. שום דבר לא היה במקום. הבחילות וההרגשה הכללית הרעה. ויתכן שזה קשור גם לעובדה שהיא במלחמה. הגוף והנפש מגוייסים לזה. הדימוי העצמי ירוד למדי. היא לא הרגישה יפה או נחשקת במצבה, מי פנוי עכשיו להנאות, זה מצב שצריך להתרכז בו כדי להיות מה שיותר מתפקד, יעיל ומאורגן.

בכל זאת כשפינטזה את רוני ברגע הרמת השמיכה כשסימן לה להצטרף אליו, היה משהו כל כך ידידותי במחווה הזאת, והייתה כימיה שחרכה לה את ההזיות בקשר לגוף שלו. אילו המצב והנסיבות היו אחרים כבר הייתה מטעימה אותו כמה טריקים שהיא יודעת, נערות ליווי עוד יכולות ללמוד ממנה כמה דברים.

בינתיים, ברחוב פינסקר, במסעדה הודית קטנה, ישבו בועז אלטמן ואריק גולדשטיין. עכשיו בועז החמיא לאריק בחזרה על טעמו המשובח. אבל האווירה הנינוחה לא נמשכה זמן רב. היה לו קשה להתרכז באוכל ולקדוח כל הזמן מבפנים בחיפוש אחר מזימות. הוא אמר את זה ישיר ופוגע כדרכו: "אריק, מה אתה זומם, ולמה אתה משקיע בי ארוחה הודית?"

"אני שואל אותך בועז, יוצאים להפסקת צהרים, אני מזמין על חשבוני למסעדה מצוינת, מה כל כך טריקי בזה? אני אגיד לך בדיוק מה אני מציע. בועז, צעד אחד שלך, ולא מדובר בצעד כספי, יכול להביא לידי הסכם כספי שנראה לך, ויכול לפתור כאן הכל בבת אחת, מה דעתך על צעד כזה?"

בועז חיכה מתוח.

"צעד וירטואוזי. לא קל אמנם, אבל אפשרי: בועז תלך ותתנצל בעל פה לפני בילי על הדרך שבה פיטרת אותה."

"השתגעת?" נדהם בועז מהתוכנית הבלתי צפויה.

"רגע! תן לי לסיים את דברי. אני התרשמתי שפגעת בבילי נוראות בדרך בה אמרת את הדברים. מכיר את השיר הזה 'חמישים דרכים לעזוב את אהובתך'? אז נשארו לך ארבעים ותשע דרכים להיפרד ממנה. אם תשאל אותי זה הפסד גדול לשניכם, אבל הדרך בה עשית את זה בלתי נסלחת, ועם הזיכרון הזה היא תסתובב שנים, תסבול, ולא תשכח. אני אומר לך שאתה משמעותי בחייה שהיא לא תשכח אותך לעולם, חבל שהזיכרון האחרון יטביע את חותמו גם על הזיכרונות הטובים שהיו, למה זה מגיע לה? קצת חמלה אנושית, בועז.

"היא כבר שכחה, יש לה מישהו אחר." אמר בועז.

"בועז, תרשה לי, אתה מדבר שטויות. בעניין החשדות האלה אני יכול להמליץ לך על פסיכולוג טוב. יש לי מידע חסוי שאני לא יכול לשחרר אותו כאן אבל תסמוך עלי שאתה טועה במאה שמונים מעלות."

גולדשטיין דיבר עוד בשבח ההתנצלות ובעד הדרך הנעימה לעשות דברים. בועז התוודה שהיה לו כל כך לא נעים לבצע את הצעד הזה שהוא היה מוכרח לעטוף אותה בתחושה של מלחמת עולם. אחרת לא הייתה לכך הצדקה. מה לעשות, הוא לא טוב בדברים האלה. לכן אילת כל כך מתאימה לו. הוא יושב שם בשקט ומסתדר עם אישה או שתיים שמחבבות דווקא את הגישה הדובית שלו לחיים. "הלא אם היית מסביר לה בדרכי נועם את הקשיים שיש לך אתה ואפילו עוזר לה למצוא עבודה אחרת או רק מציע לעזור לה, לא הייתם מגיעים אלינו, אני לא צודק בועז?" סנט בו אריק.

"כן, זה נכון. בעצם לא התכוונתי שזה יצא כמו שזה יצא."

"אני יודע שאני נשמע כמו פסיכולוג ולא כמו מגשר בעסקים," אמר אריק "אבל אתה נשמע לי אמיתי ואני לא יודע איך תעשה את זה, אבל תאמין לי ככל שאני חושב על זה יותר ככה אני יותר בטוח שזה מה שצריך לעשות. שבעצם אין לנו כאן כל כך עסק עם החוק כמו עם חוקיה הנסתרים של נפש האדם."

"מה, להתנצל בפניה היום?"

"כן. למה לא? האישה הזאת משוועת למעט חיבה ממך. לסימן של אנושיות."

"זה לא נראה ככה. היא מתנהגת אלי כמו מנוולת אמיתית."

"תסמוך על המילה שלי."

"היא אמרה לך משהו על ההתנצלות וכל זה?"

"לא, היא לא מאמינה בכלל שזה אפשרי, אבל זה מה שהיא רוצה בעיקר."

"אני לא מאמין שאני אדע לעשות את זה." אמר בועז והבעת ייסורים על פניו.

"איך היית מפטר אותה אם היית צריך לפטר אותה היום?"

"אנא עארף, איך הייתי מפטר אותה. אולי יותר מתוך הרגשה של נדיבות."

"אז לעזאזל בועז, זה מה שאתה תגיד לה היום, עכשיו איך שאנחנו חוזרים. אתה לוקח אותה לחדר נפרד ואומר לה שהיום היית נוהג בנדיבות. ניסוח נכון. נדיבות. תראה, אם זה יהיה משהו מבפנים ולא סתם נימוס, זה יעבוד. אני שם את שכר הגישור שלי שזה יצליח."

בועז ישב שם, המזלג באוויר, בוהה, עכשיו זקוק למקטרת, הייסורים על פניו הגדילו את דמיונו לישו.

"טוב, אני הולך לעשות את זה. אם כי להתעמת אתה לבד באותו חדר נראה לי טראומטי."

"זהו בדיוק העניין. זה לא יהיה עימות. זה יהיה מוצלח לכל החיים הצעד הזה, " אמר אריק, גונב אינפורמציה מעצמו ומוסר אותה. כמה השתוקק להגיד לו את האמת הרגשית שמנגנת ברקע אבל ידיו היו כבולות. היא לא אישרה לו לספר על ההריון שלה. בועז חשב שאריק מוכר לו את הסיפור על הסיפוק הנפשי שבנדיבות ועל תיקון האגו. "אתה תיכנס לבד, אני אכנס אחריך ואעלה לבדי. אני צריך לתכנן מה להגיד."

בקצה המעלית למעלה חיכה עורך דין דויד גולן נרעש כולו. גולן וארז הגיעו לסוף ההפסקה כדי לברר איך מתנהלים העניינים.

"מה עשית לבועז?" הוא פנה מיד לאריק.

"למה מה?" שאל אריק בחזרה.

"הבן אדם נכנס למלון, מצא את בילי, חיבק אותה בג'נטלמניות שהוא בטח לא גרד באילת, וביקש אותה לדבר איתו. הוא הוליך אותה חזרה לחדר שבו היא נחה ואופססס מאז הם נעלמו."

"הוא הלך להתנצל לפניה," השיב אריק.

"חזור שנית? הוא הלך מה?" שאל גולן נרעש מבראשונה.

"הוא הלך לבקש ממנה סליחה על הדרך בה נעשו הדברים." ענה אריק.

"איך הבאת אותו לזה?" שאל דויד מנסה לעכל את התפנית.

"הצעתי לו את זה בתור דרך להתגבר על המחסום שהגענו אליו."

"הצעת לו!" שאגה שלומית "הנחתת עליו פטיש שמונה קילו לשבירת קירות על הראש. הבן אדם הזה, אני אומרת לך גולן, אנחנו משלמים לו מאתיים דולר שעה כל אחד כדי שיעסוק בגישור והוא עוסק בחמישה-טיפולים-השישי-חינם של אנליסט פורידיאני מתחיל."

"מתחיל או ממשיך. הבן אדם בא ומחבק את האויב שלו. זה הכל. יותר אני לא צריך לראות."

"את הסצינה המרתקת באמת לא תראה. כמה זמן הם כבר מתייחדים בחדר?" שאלה שלומית בעוקצנות.

"כבר בטח חצי שעה," הייתה התשובה.

אחרי שעה שאל דויד את הנוכחים: "אתם חושבים שכדאי להזכיר להם שהמונה המשותף של שלושתנו עולה להם הרבה כסף?"

"לא חברים, אתם פה לא בשכר, זה שאתם משתגעים מזה שאפשר גם בלעדיכם זאת לא הבעיה של איש מהצדדים. אתם צריכים להיות בהיכון במשרד. לא קראנו לכם ועיניכם הרואות שהם מסתדרים יפה מאוד ביחד."

בלילה התהפכה שלומית ארז על משכבה והתעוררה פעמיים ושלוש ובכל פעם כזאת שאלה את עצמה מה קרה שם בחדר. הם עשו את זה או לא עשו את זה? ואם הם עשו את זה מה זה פותר? למחרת חיכתה במשרדה אולם לשווא. הבוקר עבר בלא שבועז צלצל, גם לא כדי להתייעץ או לעדכן. בחדר הישיבות בהילטון תיקן בועז באותו זמן את גרסתו מהימים האחרונים: "אם נוצר הרושם כאילו אני מטיל ספק בכישוריה של בילי זהו רושם מוטעה. אני חושב שבחנות תכשיטים בעלת אופי אחר היא הייתה מצליחה ביותר. בילי מצידה סיכמה: "אני כמובן לא יכולה להטיל דופי בכישוריו של בועז. ההצלחה שלו בחנות מעידה על כך ועם הצלחה לא מתווכחים. חוץ מזה בועז התנצל בפני בדרך מתוקה למדי."

בהפסקה אמר גולן לבילי בטלפון: "אחרי מחמאות כאלה לא נראה לי שתהיה לבועז בעיה לכתוב לך את המכתב המפורסם. אני מציע שאנסח עבורו את המכתב בדרך הרצויה לנו ביותר ונראה. טוב, אני מתיישב לנסח ומפקסס לך את זה למלון. כעבור שעה הגיע הנוסח הבא:

22/8/99

לכל מאן דבעי,

א,ג,נ.

הנדון: בילי רות' – מכתב המלצה

אני ממליץ בחום על בילי רות' בתפקיד מנהלת מכירות בענף התכשיטים. היא הציגה כשרון רב וכישורים גבוהים בחברת 'אלטמן תכשיטים', היא גילתה יוזמה בעבודה ותתרום בכל מקום בו תעבוד.

בילי רות' עבדה ב'אלטמן תכשיטים' ועזבה. ברצוני לציין שחילוקי הדעות בינינו היו על מדיניות החברה, ואין בהם כדי להשפיע על יכולתה הרב-תחומית.

בכבוד רב

בועז אלטמן

גולדשטיין הציץ בנוסח הטיוטה וכבר במסדרון שאל אם אפשר לחתוך את ההפרש ביניהם לשניים במידה שבועז יחתום על המכתב. פירושו של דבר לוותר על 137,000 דולר. "מוגזם," קבעה בילי "בשביל חתיכת מכתב?"

"לא יפה," אמר גולדשטיין, "אנחנו כבר לא מדברים בינינו בטון הזה, וכולנו יודעים כמה המכתב היה חשוב לך."

"למה לרוץ גולדשטיין? אני הייתי אומרת שזה שווה חצי מהחצי. דבר איתו על 70 אלף."

אחרי ההפסקה נכנס בועז לחדר. גולדשטיין הראה לו את המכתב ואמר: "בועז, לדעתי, תחתום על המכתב הזה כי הוא יחסוך לך המון כסף."

"'גילתה יוזמה'. זו בדיוק הבעיה שלי אתה. אני לא בטוח שאני רוצה, מסכים ויכול להשתמש בביטוי הזה."

"תציע ביטוי אחר," אמר גולדשטיין בפשטות.

"טוב, אני אחשוב על זה. במילא אני רוצה לקחת את זה ולהדפיס על נייר המכתבים שלי."

"בילי כבר נתנה את הסכמתה ל- 255,000 בלבד." אמר אריק כמנצח.

"ואני הצעתי 115 אלף ואני לא מתכוון לסחור בזה או לזוז משם מילימטר אז בקוקוס פוקוס הבא תודיע לה שהיא יכולה לעשות סלטות באוויר וגם אז זה יישאר 115 אלף." סיכם בועז.

"איך אני יכול לחזור אליהם במצב הדברים הזה. תמכור לי עוד משהו, בועז. אם תלך על מאתיים אלף אני אוכל לסגור הכל עוד היום." לחץ אריק. "תרשה לי רק להזכיר לך שאם בכל זאת תחליט בילי ללכת למשפט, חייך בשבע השנים הבאות יהפכו לטרטור. כל כמה זמן ינקטו נגדך צעדים משפטיים, תשלומים, אגרות, הטרדות, בזבוז ימי עבודה, בזבוז אנרגיה ומצב רוח וכו' וכו'."

"אני לוקח את הסיכון. אני לא הולך להוסיף לה עוד דולר אחד." ענה בועז מדודות אל תוך המקטרת שלו.

"טוב, אדוני." נעמד אריק על רגליו האחוריות "סוף הטיול. דרך ללא מוצא. מסתובבים חזרה הביתה."

"בילי תקבל ממני את המכתב הזה חתום בחתימת ידי, בלי קשר למה שיקרה בהמשך."

"תואיל להמתין כאן רגע, אני אצרף את הצד השני ונאמר מלים של סיכום, לצערי, לא אלה שראיתי בדמיוני."

האיש צעד צעדים גדולים ובטוחים לעבר הדלת אבל רעד קל בכתף הסגיר מה שהולך אצלו בפנים. אחרי כמה הצלחות לא מבוטלות של גישור הוא עומד להיכשל עכשיו, ומה שיותר חמור, שבמקום חבוי מאוד הוא ראה אותם חוזרים להיות הורים מאושרים אם לא שותפים לעסק.