פרק 13: גישור: חנות קטנה ומטריפה
חודשים ספורים בלבד לאחר הפגישה האחרונה עם המגשר אריק גולדשטיין במלון הילטון למעלה, פתחה בילי רות' חנות תכשיטים משלה בעיר אילת. החנות תוכננה בקפידה זמן רב והפתיחה התקיימה כמתוכנן יומיים לפני חג הפסח, החג שבו העיר מלאה יותר מכל. בועז אלטמן ערב לבילי בבנק על 150,000 דולר, והיא שכרה מקום באחד המרכזים המסחריים החדשים בעיר. לא יהיה לה קהל של מלונות, כי אם אנשי העיר והתיירות העממית, כל מי אשר שוכר חדרים, מוטלים, פנסיונים, קראוונים ודומיהם. מדובר בכמה עשרות אלפי אנשים המהווים קהל מטרה.
אילת קיבלה באהבה את ההשקעה של בילי רות'. עבור תושביה נחשבה הבחירה של קו התכשיטים אקסלוסיבית מאוד. לפתיחה הגיע תא העיתונאים הקטן של העיר, מנהלים רבים של בתי מלון שמקום מגוריהם בעיר, נשותיהם, מנהלות ונשות הצוות הבכיר של בתי המלון ושאר עסקי השעשועים בעיר. שתו יין לבן יבש, תוצרת יקבי הגאון, וטעמו כריכוני סלמון ושאר פירות ים. המקום היה מלא בערב הפתיחה. בילי הייתה לבושה לבן, מה שתאם להפליא את עורה השזוף. עיניה ברקו כיהלומים ומצב רוחה היה 24 קראט.
אנשים באו לברך אותה, חלקם כבר קנה או הזמין. הייתה לה שיטה מעניינת בשיווק ומכירות, שאפשרה לאנשים לבוא גם אחרי שנתיים או שלוש ולהחליף את הטבעת או השרשרת שלהם. הם הרגישו שהיא פתחה עבורה ספריה של תכשיטים והיו מאושרים. מאושרות יהיה יותר מדויק. בילי החזיקה בחנות תכשיטים משובצים בזירקוניה – אבן מלאכותית, חיקוי ליהלום. לא היה בהם קסם הנדירות, כאותו קסם שיש ליהלום שנמצא בטבע, ותהיינה כמה נשים בעלות תכשיט זהה, זה נכון, אבל המחיר היה אפשרי. היו לה "תכשיטי אופנה" שאצל בועז היו מילה גסה, תכשיטים שנראו חדשניים ובעלי נוכחות בולטת על הבגד, ולמרות גודלם היה מחירם זול מאוד, כיוון שהיו עשויים חומרי גלם פשוטים יחסית. בילי ידעה שחייהם של התכשיטים האלה קצרים, הם מעוצבים אך ורק על פי רוח התקופה ואינהם מיועדים לשימוש במשך שנים רבות. מבחינות רבות דמו תכשיטים אלה לאביזרי אופנה, אבל היא לא ראתה בהם כל פסול. כל אחת והכיס שלה. יחד עם זאת הדריכה את לקוחותיה כיצד לבחור בהתאם למטרותיהן וליכולתן הכספית. היא לימדה אותן את הידוע לה על סוגי זהב, סוגים של אבני חן, הסבירה מה ערכן של תעודות אחריות לתכשיט, ועליהן נתוני היהלומים ואבני החן המשובצים ומי היצרן העומד מאחורי תעודה זו. היא פיתחה אצלן מודעות לגבי הערך הכספי של התכשיט ויחד עם זאת הדגישה שאם הערך הרגשי רב, במלים אחרות אם תכשיט מוצא חן בעיני מישהי ערכו הכספי הופך משני.
היא הייתה מוקפת אנשים והרגישה איך שרירי הלחיים שלה מתכווצים מרוב חיוכים. באמצע צילום לעיתונות, אחרי שהצלם טרח ועיצב אותה ואת סביבתה במשך דקות ארוכות, זנחה לפתע בילי הכל והתקדמה חולמת אל עבר הפתח, לקול מחאותיו של הצלם המקופח. בועז עמד שם וזר ענק של שושנים לבנות בידו. "הילד," היא חשבה "כבר ידוע שזה בן. הגיע הזמן לגלות לך בועז אלטמן ולהחזיר לך מתנה תחת מתנה. בעצמך הרי לא תבחין ששמנתי, מאיפה שתדע מה אומר שינוי בסגנון הלבוש שלי?" והיא הושיטה אליו את שתי ידיה כראוי למארחת בעלת עסק משלה.
כחצי שנה עברה מאז הפתיחה החגיגית. בילי רות' ניהלה חנות תכשיטים במרכז המסחרי החדש באילת ועשתה זאת בהצלחה בלתי מבוטלת. עמדה בציפיות יועץ הסתרים הפיננסי שלה – בועז אלטמן, אם לא למעלה מזה. בתוך חצי שנה היא יכלה לרשום צ'ק לזכות בנק לאומי על סך 50,000 דולר, החזר ראשון מתוך ההלוואה שבועז ערב לה עליה. את הסכום לקחה מתוך הרווחים בניכוי משכורת חודשית נאה שהקציבה לעצמה החל מהרגע הראשון.
היא מטלפנת מדי פעם לאריק גולדשטיין ומספרת לו מה קורה. היא צוחקת ואומרת לו שברור לה שלו הלכה על תביעה, הייתה עד עכשיו בהליכים והסכום של 50,000 דולר היה יוצא מחשבונה במקום להיכנס אליו. היא מרוצה מאוד. אריק נמנע משאלות על הדבר שמעניין אותו באמת, אבל הלא לשם כך התקשרה אליו בששה לאפריל: לפני שלושה ימים נולד לה בן בריא ושלם. שלושה קילו ומאה גרם בניתוח קיסרי. "וצריך סנדק לקיסר החדש, אולי אתה מוכן להיות?"
אריק שמח והבטיח להגיע בטיסה ביום הברית. עדיין נשאר סימן שאלה אחד שהוא לא העיז להציב בטלפון. האם בועז בעניין? האם הוא ייקח חלק בברית? האם התינוק הזה והחנות הזו והגישור הזה חיברו אותם מחדש? אבל לבילי היה מצבה ברור והיא לא השיבה לו על כך. לא נותר לו, איפוא, אלא לחכות חמישה ימים ולטוס עד אילת כדי לברר את התשובה.