סוציולוגים טוענים כי החיים המודרניים המתנהלים בערים גדולות בהם היחיד הוא אנונימי, מאפשרים רומנים סודיים ביתר קלות מאשר במקומות קטנים, כפריים, שבהם כולם מכירים את כולם. הסביבה מספקת גם יותר פרטנרים פוטנציאליים. מקום מצוין למציאת פרטנר הוא, למשל, מקום העבודה.
אילנה מרמת אביב ג', חשדה בבעלה רונן כי הוא מנהל רומן מחוץ לנישואים, כל הסימנים העידו על כך – שעות העבודה שלו הלכו והתארכו, ולפעמים הוא אף היה נוסע למשרד בסופי שבוע, אבל היא העדיפה להתעלם מתוך המחשבה ש"לה זה לא יקרה". יום אחד במספרה, במרכז שוסטר, שמעה שיחה בין שתי נשים שאותן לא הכירה – על רונן (כן, הן הזכירו את שמו במפורש!) שמנהל רומן עם המזכירה שלו במקום העבודה.
סוציולוגים אחרים טוענים כי אם רוצים לקבל תמונה ריאליסטית על תדירותן של בגידות בחברה, כדאי לשים לב לעובדה כי בגידות מתחוללות בהרבה מערכות יחסים (ללא הבדל גיל, מין, צבע, מעמד וכו'). לא סביר לחשוב שהן קורות בלעדית בגלל בעיה ספציפית בחיי הנישואים של זוג כזה או אחר, אלא ברור לחלוטין שהן מושפעות במידה רבה מהגורמים החברתיים הסובבים. הגורמים האישיים נתמכים באופן משמעותי על ידי הגורמים החברתיים והסביבתיים. הרומנים האסורים המהוללים בסרטים רבים כגון "הפצוע האנגלי", "הגשרים של מחוז מדיסון", "נסיך הגאות והשפל", הפרסומות רוויות הסקס, מלמדים את האנשים כי "החיים הטובים" מלווים בנשים וגברים סקסיים וביחסים מחוץ למסגרות הקבועות. היעדר חינוך מיני מתאים וטאבו חברתי מונע פעמים רבות מבני זוג לדבר בחופשיות על מין. כבר בגיל ההתבגרות, אנו לומדים להסתיר ולהונות את ההורים כאשר מדובר בסקס.
ישנם מומחים המעריכים כי מעל 75% מהגברים הנשואים או, המעורבים במערכות יחסים רציניות – בוגדים. הם מסבירים כי האחוזים נמצאים במגמת נסיקה, פשוט משום העובדה הגלויה לעין כי כיום קל יותר לבגוד מאשר אי פעם.
חלפו מזמן הימים שגבר והמאהבת שלו היו מתקשרים באמצעות הטלפון אחד לבית של השני ומנתקים כאשר בן הזוג החוקי היה עונה. כיום הם יתקשרו זה עם זו בביפר, טלפון סלולארי, voice e-mail מבלי למשוך תשומת לב. אם הם מתוחכמים וקרי מזג הם ידברו בטלפון, באופן גלוי, במסווה של פרויקט משותף.
מ. בייזדן, בספרו "אף פעם לא מסופקים", מסביר כי המציאות החדשה מביאה גברים ונשים לקיום מגע על בסיס יומיומי – הם נוסעים באוטובוס או רכבת ביחד לעבודה וממנה, נמצאים במשך שמונה שעות במשרד, לפעמים מתחככים זה בזה בטעות (או לא) במעברים, אוכלים לעיתים צהרים ביחד. לפעמים אירוע חסר חשיבות כמו הזמנה לארוחה מהירה יכול להפוך ל"חפוז" בצהרים.
חלק מהילדים לא גדלים בבתים "נורמלים" (על פי מחקרים שנערכו בארצות הברית כ – 12% מהילדים עוברים התעללות). המערכת המשפחתית בבית אינה מתפקדת, וזה מגביר את הסיכוי לחיים בוגרים בעלי תפקוד לקוי. גם במשפחות "נורמליות" קיימים הבדלים בדרך הגידול בין גברים ונשים – אצל ילדים מעודדים ומחזקים התנהגות המובילה לעצמאות ואצל ילדות מעודדים פעמים רבות התנהגות תלותית. חלק מהחוקרים טוענים כי בגלל עובדה זו גברים מתקשים לעיתים לחלוק את רגשותיהם כי כאשר הם עושים זאת תחושת העצמאות שלהם מאוימת.
ילדים, פעמים רבות, מחונכים לתחרותיות בעוד ילדות מחונכות יותר לכיוון של שיתוף פעולה. החינוך לתחרותיות מתבטא גם בסוג המשחקים שהבנים משחקים ובנטייה שלהם למשחקי ספורט. אם תלכו למגרשי טניס ותצפו בזוגות מעורבים המשחקים טניס ידידותי, שלא למטרת תחרות, תוכלו לראות לעיתים כי האישה נהנית מעצם העברת הכדור והמשחק עצמו, בעוד הגבר לא יכול להתאפק מלהנחית ולחבוט כדורים מסובבים כדי "לנצח".
חלק מהגברים, כאשר הם מתבגרים, חושבים גם על סקס כעל משחק תחרותי. הם מנסים להגיע "לכיבוש" מהר ככל האפשר, שלא לדבר על כך ש"כיבוש קשה" עשוי להעניק לבחור יוקרה בין חבריו. מדענים טוענים שזהו הטסטוסטרון, ההורמון הגברי, האחראי על ההישגיות והתחרותיות אצל גברים ולהפך, התחרותיות וההישגיות מעוררות את הטסטוסטרון – האחראי על הפעילות המינית הגברית, ועל כן זה "בדמם" של הגברים ובכימיה שלהם. זה צורך כימי.
ביפן למשל, קיים מועדון "אלף ההריגות" שחבריו מתעדים בכתב את יחסי המין שלהם כאשר המטרה הסופית היא לקיים יחסי מין עם לפחות אלף נשים, בכל דרך אפשרית, (כולל יחסי מין עם "נערות ליווי"). קשה מאד להאמין שהם מושפעים משלמה המלך דווקא.
חוקרים אחדים מיחסים חשיבות רבה לתפקודו של האב כמודל לחיקוי – בנים נוטים לחקות את אביהם, ולכן אם אביהם מתייחס "לסקס חופשי" כנורמה, גם הם עשויים לאמץ נורמה זו בעתיד. לא פעם אנחנו יכולים לראות את החיוך הגאה על פניו של אב, שנודע לו כי בנו המתבגר עסוק בסקס, לעומת תחושות המבוכה והכעס של אב, שנודע לו, לא עלינו, כי בתו המתבגרת עוסקת, חס ושלום, "במעשים אסורים".
מחקרים רבים ניסו לאבחן את הגורמים הסביבתיים המסייעים להתפתחות של רומן עם בת זוג אחרת. להלן הממצאים שנידונו ברוב המחקרים:
- בגידה יכולה להתרחש בכל זמן במהלך היחסים אפילו בתחילת היחסים, במיוחד כאשר הקשר סמוך למערכת יחסים קודמת של בן הזוג, או כאשר בן הזוג עדיין מנהל יחסים עם בן זוגו הקודם.
- נסיעות של בן הזוג מלוות בשינה מחוץ לבית, הן הזדמנות פז "למתפרפרים". חלק לא מבוטל מהבגידות מתחילות שם.
- קיומם של זוגות חברים שאיתם מבלים לעיתים תכופות, יכולים לסייע להיווצרות "חילופי זוגות" מלאים או חלקיים.
- הולדת ילד, הריון – עלולים לגרום לבן זוגך לחפש פתרון זמני (או קבוע) בשדות זרים, אם היה נתק בקשר כבר קודם.
- בעיות אלכוהול, סמים וכו' עלולים להביא את בן הזוג לבגידה – כיוון שבמצבים אלה שליטתו העצמית נחלשת.
- שינויים במקום העבודה – קידום יביא לפעמים את האדם לבלות זמן רב יותר בעבודה וירחיק אותו מבן זוגו. פיטורים עלולים לגרום לדיכאון וחרדה, שרומן מזדמן עשוי לפצות עליהם.
- מקרים של מוות במשפחה, או נכות, עלולים להביא את בן הזוג למחשבות שאולי בן זוגו לא תומך בו מספיק, או שהחיים קצרים מדי ומן הראוי להספיק עוד ועוד.
- לימודים – כאשר אחד מבני הזוג לומד לימודי ערב. אורית נרשמה ללימודי ערב ב"מכללה למנהל". פעמיים בשבוע נפגשה עם רונן ועם זיו, כיוון שהיו באותה קבוצת לימוד. בסך הכל בילו זמן רב ביחד – פעמיים בשבוע הרצאות בערב ועוד כשעתיים בעבודה על מטלות. כך קרה שאורית נפגשה עם זיו יותר
- ערבים משנפגשה עם בעלה. לאט לאט החלו להתקרב, עד שהתקרבו קצת יותר מדי…
קשיים כספיים משמעותיים של בני הזוג, עלולים לגרום לתסכול ולחוסר תקשורת. לעיתים, שני בני הזוג - צריכים לעבוד שעות ארוכות במשרות שונות כדי לשלם חובות – מצב שעלול לעודד רומן במקום העבודה.
- משבר אמצע החיים – כאשר כל מה שהיה צריך לקרות כבר קרה – המשכנתא שולמה, הילדים גדלו, העבודה שגרתית, מחליפים אוטו כל 4 שנים וחיי המין שגרתיים – אנשים עלולים להתחיל לחשוב – האם זה הכל? האם החמצתי משהו?
- מקום העבודה הוא מקום בו אנשים מבלים את מרבית הזמן בו הם ערים. אווירת התחרות בשילוב אינטריגות המשרד עלולות להפוך לעיתים לרומנים מרגשים. בסרטים, וגם במציאות, אנו שומעים לא פעם על "קידום באמצעות המיטה" – בעת האחרונה אין התופעה אופיינית לנשים, כפי שהיה נהוג לחשוב, התופעה סוחפת גברים ונשים כאחד.
- חברה מהמין השני, שאליה רץ בן הזוג כל פעם שיש בעיה משמעותית ביחסים ביניכם, עלולה גם היא להפוך בשלב מסוים למאהבת, בייחוד אם הניחומים המילוליים איבדו מכוחם.