גירושין ברגישות, בנחישות ובתבונה, תוך הגנה על ילדיך, עסקיך, נכסיך וזכויותיך

סיפור גירושין הלם קרב

מאת ציפי שחרור, סופרת

איש ואישה נפגשים!

הוא מביט בה, היא מביטה בו, הוא חושב שהיא נאה, היא חושבת שהוא חזק, הוא חושב שהיא סקסית, היא חושבת שהוא מתחשב. הוא רוצה אותה, היא רוצה להתחתן איתו. מי בכלל חושבת על גירושין, ודאי לא בחנות לשמלות כלה, שעה שהיא בוחרת בהתרגשות שמלה להשכרה. מי בכלל חושב על מה יהיה אם זה לא ילך… כשהוא חושב שהגוף הנפלא הזה שלה יהיה רק שלו… לשנים. כל השאר יסתדר איכשהו, הם חושבים, כמעט בטוחים. הם כל כך צעירים, הכל נראה מבטיח, נצחי. ובמחשבות האושר בלבד הם יכולים למלא סדרת טלנובלה מרובת פרקים.

איש ואישה מתחתנים!

עד כאן זה נראה מוכר כמעט לכולם, השנים חולפות ופרקי הטלנובלה מצהיבים, נובלים, ואט אט מתחלפים בפרקים דרמטיים שרק החיים עצמם יכולים להמציא אותם ומי כבר זוכר את האהבה, ההבטחה והנצח…

איש ואישה מתגרשים.

גילה ועמוס שרתו יחד באותו בסיס צבאי.

הם רק הספיקו להכיר, קצת להתאהב, וכבר נולדת בארץ הקרועה הזאת מלחמה חדשה.

עמוס נשלח לקרב ונפצע פצעים קשים. הוא שהה בבית החולים חודשים רבים, וגילה, שהייתה לגמרי במקרה ,הנערה היחידה בחייו הרבתה לבקרו לסעוד אותו בפציעתו.

חודשים חלפו, עמוס החלים או כך לפחות חשבו הרופאים ,שלא הבחינו גם בהלם קרב

שלקה בו ונתן אותותיו זמן רב לאחר המלחמה. אבל עד אז עמוס וגילה כבר היו לזוג נשוי ומאושר… מאושר אמרתי? במקרה שלהם המלחמה הנוראה עמדה ביניהם כמו חומה בצורה. קולות הקרב והירי, צעקות הפצועים ומראות הדם היו מעירים אותו משנתו, נוטף זיעה קרה, כשהוא צועק ,קורא לחבריו בשמותיהם, מעיר את גילה משנתה, ממלמל, דורש, הודף אותה. בלילה אחר הוא מספר לה בקול הזוי, של איש שהיא אינה מכירה, הוא מספר לה על חבריו המוטלים מתים בשדות הקרב, ממש לרגליו. חברים פצועים זועקים לעזרה והוא אינו יכול לסייע, מכל עבר נודף ריח בשר חרוך של חבריו… אולי שלו, והוא אינו יכול לעשות דבר למענם.

בין התקף אחד למשנהו, נולדים לגילה ולעמוס שני ילדים. השנים נוקפות .האהבה בצל זיכרונות המלחמה דומה יותר לשדה קרב . גילה מחפשת את האיש שהתאהבה בו בנעוריה. עמוס מחפש בתוך עצמו את חבריו המתים. כל אחד סולל לו דרך, לכל אחד נתיב משלו, שם הוא הולך לאיבוד. ובתוך הדרכים האבודות האלה, עדי ומורן, שני ילדיהם כבר יודעים שבקושי יש להם הורים.

גילה נחנקת. היא מבקשת להתגרש! איך תולים את הסיבות לכישלון באיש, שהיא יודעת כי נפגע במלחמה הארורה?!

עמוס מטיח האשמות במשרד הביטחון, שאינו עושה די, בילדיו שאינם מתחשבים במצבו ובגילה . בכלל נמאס לו שאיש אינו מבין מה מתרחש בתוכו.

גילה רוצה לחיות, מגיע לה, לדעתה. היא לא יכולה לשאת את כל צער המלחמה על גבה. היא רוצה גבר אמיתי שיבין אותה, שייתן כתף, שישכב איתה מבלי שיתרוצצו במוחו שאגות קרב וזעקות פצועים. גילה רוצה חיים רגילים.

היא פותחת תיק ברבנות. עמוס תופש שהוא הולך לאבד את המעט שיש לו, ושאגות הקרב במוחו הופכות לשאגות של ממש.

עמוס מסרב לגירושין, והוא מחפש כל דרך לפגוע בגילה. גילה מחפשת מפלט בזרועותיו של גבר אחר, עמוס נוטר לה ונוקם בה דרך ילדיהם המשותפים, הנאנקים תחת נטל ההורים.

גילה צמאה לאהבה עד כלות, היא רוצה לילות שקטים מזוועות מלחמה, היא רוצה חום וחיבוק וליטוף אמיתי, אותם היא מכירה רק מסדרות טלוויזיה שהתמכרה להן. היא נוטשת את עמוס ואת ילדיה ועוברת להתגורר בביתו של האיש שהכירה. משם היא נלחמת על ילדיה, אבל הם הנשק היחיד של עמוס .הפעם היא זו שיוצאת אלי קרב .ולפתע הכל מגוננים על עמוס, הוא איש חולה, הם אומרים לה, הוא גיבור מלחמה. הכל פתאום מוכנים לעזור לו. גם משרד הביטחון. הוריו, שבקושי הושיטו עזרה כל השנים, מתנדבים לטפל בילדים, החברים מפשילים שרוולים ובתי משפט מתגייסים להציל את הגיבור האבוד.

גילה עייפה. היא מוותרת. צופה בילדיה מחלון דירה סמוכה ששכרה וברוח הסוערת המעיפה קופסאות קרטון ברחוב, תולשת ענפים של עצים זקנים ומקפיאה לה את האף הצמוד לזגוגית.

דילוג לתוכן