מוסד הנישואין

פרק י': מוסד הנישואין

כושר וצורה הם מושגים הנוגעים לסטטוס נישואין במשפט הבינלאומי הפרטי.

דרושים שני תנאים מצטברים לסטטוס הנישואין:

1. כושרו של אדם להתקשר בנישואין.

2. הדרך להינשא.

1. כושר

בנוגע לאי כושר – יכול להיות שאדם אינו כשר להינשא לאף אחד, אם הוא נניח מוגבל בשכלו או סתם חתיכת מפגר. ברור שהוא אדם שלא מסוגל לעשות פעולה משפטית תקפה. כל שיטת משפט מגדירה לעצמה את הקריטריונים לכשרות.

מדינות שונות מתלבטות לגבי הגבלת הנישואין בכלל ובאיזו מידה להגביל את המוגבלים שכלית. יש פחד גנטי בחברה, יש חשש שמא המפגרים האלה לא יהיו מסוגלים לנהל את ענייניהם.

אי כושר זמני = שיכור

אי כושר יחסי = רק לגבי בן זוג מסוים. יחסי קירבה. אח ואחות. הורה וילד.

בני זוג מאותו מין – מתלבטים בזה במדינות השונות.

בארצות הברית על מנת להינשא חייבים לעבור בדיקות גנטיות – לדעת אם הילדים יצאו בריאים, כך שיכול להיות הבדל עצום בין מדינות לגבי נישואין של בני דודים.

גיל – כל מדינה מגבילה את גיל הנישואין. יש מדינות שדורשות הסכמת הורים בגיל צעיר או הסכמת בית המשפט בנסיבות מיוחדות. כך שגם גיל זה סוג של הגבלת הכושר.

2. צורה

הדרישה לצורה מסוימת היא עניין פרוצדורלי – האם זו תהיה הצורה הדתית, האזרחית, הפרטית?

חוק גיל הנישואין – בסעיף 1 לחוק נמצא פירושים והגדרות.

יצירת קשר נישואין בין בני זוג מורכבת משני אקטים משפטיים: קידושין ונישואין . בעבר אלו היו 2 פעולות נפרדות כיום 2 השלבים נעשים במעמד החופה.

חוק העונשין – הגדרות (סעיף 175) – נישואין – לרבות קידושין.

הנישואין הדתיים כוללים 2 שלבים, המשקפים את התוצאות הבאות:

I. שלב הקידושין- הקשר בין בני זוג יוצר סביבם מעגל החוסם התקשרות ומחויבות כלפי מישהו אחר.

מעשה א?ין ר?ם – כלפי כולי עלמא. ?(או ביידיש: כלפי כל העולם).

II. שלב הנישואין – מחויבותם אחד כלפי השני.

בשלב הראשון,שלב הקידושין: הגבר מקדש את האישה בטבעת תוך שהוא אומר לאישה : הרי את מקודשת לי – זו הבטחת הנאמנות אחד כלפי השני, בכדי שלא יתחייבו עוד כלפי אחרים.

בשלב השני – טקס הנישואין : הכנסת הכלה לחופה ע"י החתן,בנוכחות 2 עדים כשרים,מניין והרב המסדר את הנישואין מקריא את הכתובה .

החופה – סמל לקורת גג, לבית המשותף.

צורת הטקס – הלכתית, לא נדרשת נוכחות של ממסד כלשהו, או הסכמה. מספיק שנוכחים 4 אנשים – גבר אישה ו-2 עדים כשרים כדי שהטקס יהיה תקף . גבר שנותן לאישה טבעת ומקדש אותה בפני שני עדים – זהו טקס כדת משה וישראל. במשך השנים תוקנו תקנות ,חרם ירושלים החרים את הקידושין הפרטיים וזאת כדי למנוע קידושי צחוק, כאשר המגמה היתה להפוך את הקידושין מקניין פרטי לטקס פומבי לכן הוסיפו את דרישת המניין והרב. אך אין בתקנות אלה לרוקן מתוכן דין תורה לפיו אי נוכחותם של הרב ו/או מניין, אינה פוגמת בתוקפו של הטקס.

שינוי זה הביא להתפתחות בנישואין הפרטיים – שהם אינם תחליף של מסגרת הנישואין האזרחיים. משמעו – ללא שילוב של הרשות השלטונית ורישום הסטטוס. בדיוק מסיבה זו לא יתכנו נישואין פרטיים במסגרת אזרחית, אומנם בעבר זה היה אפשרי במסגרת המשפט המקובל האנגלי, אולם היום זה כבר לא קיים, מלבד המסגרת הדתית. כלומר בלי רב או רושם נישואין.

העובדה שהדין היהודי מאפשר נישואין פרטיים יוצרת השלכות לא פשוטות מבחינת החיובים ההדדיים – הם לא יזכו לאהדת בית הדין ובית המשפט גם יחד. בארץ היו הרבה נישואין פרטיים – בני זוג בשל השקפת עולמם הלא דתית ניסו להתחמק מחתונה דתית ממש, או אם בשל משחק של נערים= קידושי צחוק וזה תופס. אחר כך צריך בית הדין להחליט אם היא צריכה גט ואם כן היא נרשמת כגרושה.

3. כושר בדין הדתי

כדי שנישואין יהיו תקפים צריך שיהיה שילוב של צורה וכושר. צורה זה הטקס וכושר בוחן את כשירות בני הזוג להינשא.

איסורי נישואין ע"פ הדין האישי הפוגמים בכשרות הנישואין:

חומרת עבירה נמדדת במשפט העברי לפי העונש של עושה העבירה.

עונש קל יחסית נחשב מלקות. עונש חמור – מיתה. במשפט העברי יש הרבה עבירות המחייבות עונש מיתה. זה כמובן מחייב שני עדים כשרים שנחקרו, וכן דרושה התראה ברורה ומפורשת. מה קורה כשאדם עושה מעשה חמור כשלא היו עדים או לא הייתה התראה? עונשו בידי שמיים = "כרת". ימות מוקדם, ערירי ועצוב.

על פי דין תורה יש כמה סדרות של איסורים:

חייבי כריתות – עשו מעשה שעונשו חמור ולא היו עדים והתראה עונש כרת- מיתה בידי שמיים.

חייבי לאוין – עשו מעשה קל יותר, קיום יחסי אישות פחות חמורים , אין כרת.

אם היו עדים והתראה – יהיו מלקות. (אבל אם מביאים אישור מהרופא אפשר להתמקח על מספר המלקות).

חייבי כריתות –

1. אשת איש – אם בגדה בבעלה עם אחר, עונש- חייבי כריתות.

2. איסור גילוי עריות – קירבה מאוד גדולה. (אסור להתחתן עם שתי אחיות) עונש- חייבי כריתות.

אומרת ההלכה –

אם שני אנשים שאסור להם לקיים יחסי אישות קיימו בכל זאת, הם נמצאים במסגרת של חייבי כריתות. אם נישאו בטקס שעל פניו נראה תופס – הם אינם נשואים ומעשה הנישואין שלהם חסר כל תוקף ואף אין כל צורך בגט ע"מ להתירם.

חייבי לאוין –

1. כהן וגרושה/ גיורת – לכהן אסור להתקשר עם גרושה/גיורת משום מעמדו הגבוה בבית המקדש.

2. מחזיר גרושתו לאחר שנישאת לאחר ? – עניין של מדיניות ולמה? כדי שאישה לא תחשוב שהיא יכולה להתגרש בקלות.

3. אשה שזנתה תחת בעלה אסורה לבעלה ולבועלה – אישה שבגדה בבעלה אסור לה להמשיך לחיות עמו ובית הדין מחייב אותם להתגרש (גירושין אקספרס). אם האישה תרצה להתחתן עם זה שאיתו בגדה – בית הדין לא ייתן לה אישור. לא מוכנים לאשר לזה שגרם להרס המשפחה פרס.

4. נישואין עם ממזר/ה- ממזר הוא מי שנולד לאישה נשואה שקיימה יחסים עם גבר זר. עקב כך אסור לו להינשא עם בת ישראל לרבות, ספק ממזר .ממזרים יכולים להינשא רק לממזרים או לגיורים.

לחייבי לאוין אין הסברים בתורה – רק כתוב שאסור. אולי זו מדיניות שנועדה למנוע בגידות. ההלכה: חייבי לאוין אסור להם להינשא אבל אם נישאים – הנישואין תופסים. זה אומר שהם אינם יכולים להתחתן עם מישהו אחר לפני שהם מתגרשים. נניח שכהן התחתן עם גרושה בלי שהצהיר שהוא כהן. אם הנישואין נעשו בצורה הנכונה הם תופסים, אבל הם נקראים נישואין אסורים. כלומר חייבים להתגרש, אסור להם להיות יחד. במשפט האזרחי הרגיל אין יצור כלאיים כזה. אם הדין האזרחי מציג סוג נישואין מסוים כלא תופס – הוא לא יקבל תוקף.

נישואי ביגמיה

נישואי ביגמיה הם דוגמה נוספת הנובעת מתקנות מאוחרות, זה לא מהתורה – לא חייבי לאוין. זהו איסור מהמאה ה- 11, מאז חרם דרבנינו גרשום (שהרבה גברים מקללים אותו עד עצם היום הזה).

בתקופה הקדומה נישואין ביגמיים היו מאוד רצויים כי היו יותר נשים מגברים.

לאישה לא הייתה אפשרות להתפרנס, אלא באמצעות בעלה.

מה יקרה אם אדם עבר על החרם והתחתן עם עוד אישה? אלה נישואין אסורים.

נישואין פיקטיביים

פסק דין קליג'אנסקי

שאלת הנישואין הפיקטיביים מעסיקה כל משפט בתחום המשפחה באשר הוא. כאמור נישואין יוצרים סטטוס. סטטוס הנישואין משליך השלכות רבות על התייחסות החברה כלפי אותו תא משפחתי. זכויות והטבות שונות. ברגע שהחברה מוכנה להעניק זכויות על חשבונה וברגע שהיא מוכנה לקבל את ההשלכות הנובעות מהסטטוס הזה, יש לה גם דרישות לגבי הדרך בה נוצר הסטטוס הזה.

ואלו הן:

אנו (החברה) רוצים להיות בטוחים שבני הזוג אמנם מתכוונים להקים תא משפחתי. כשאין פגם מבחינת הכושר ומבחינת הצורה – אבל המטרה איננה ליצור תא משפחתי – באה החברה ואומרת – אני לא מוכנה להכיר בסטטוס הזה.

כאן צצה שאלה קשה – האם תמיד ניתן לזהות אם אלה נישואין פיקטיביים או לא?

ישנם מקרים ברורים לחלוטין, אבל תמיד יש מקרי גבול, ואם מערכת המשפט תתיר לחטט ולבדוק – איפה יהיה הגבול.

בכל ארץ יש אפיונים לנישואין הפיקטיביים. בארצות הברית התפתחה פסיקה ענפה – אנשים רצו לקבל גרין קארד ולשם כך ערכו נישואין כדי שיכירו בהם. בישראל אנשים רוצים לקבל זכויות עולה ואזרחות.

בכל מדינה בעולם נישואין לבן זוג, שהוא בעל זכויות מלאות במדינה, מקנים זכויות דומות: או באופן אוטומטי או שהם שיקול חשוב מאוד במתן הזכויות האלה.

זה קיים בנישואין אזרחיים ובנישואין על פי המשפט היהודי.

בימי המנדט (העליזים) – אי אפשר היה לעלות לישראל בלי סרטיפיקט, לכן היו נישואין פיקטיביים דתיים, כדי לאפשר עלייתם של עוד יהודים ארצה. לא תמיד בני הזוג נפרדו/התגרשו בהסכמה לאחר העלייה וכך נהיה בלגן גדול.

זוג שנישא בנישואין כשרים – נותנים גירושין בגט למען הסר ספק. צריך גט כדי להיפטר מנישואין פיקטיביים.

יש מדינות שנוקטות מדיניות של אי חיטוט ואין אפשרות לקבוע מה פיקטיבי ומה לא, ולכן כל נישואין נחשבים טובים.

בישראל – פסק דין רנקין ופסק דין קליג'אנסקי – הראשון בתחום הבג"צ והשני בפלילי, הם פסקי הדין המנחים בעניין.

פסק דין רנקין – שחקני כדורסל זרים שהתגיירו או נישאו בנישואין פיקטיביים כדי שיוכלו לשחק בישראל. (מדובר במכבי פתח תקווה) רנקין הוציא צו נגד שר הפנים מדוע אינו יכול להיות אזרח ישראלי, שהרי התחתן עם ישראלית (הוא לא יהודי כמובן אחרת לא הייתה בעיה.) בני הזוג התחתנו בקפריסין בנישואין אזרחיים. פקיד משרד הפנים טען שזה פיקטיבי. לא הייתה מחלוקת. הטענה היא, שיש לאמץ את השיטה שאפילו נישואין פיקטיביים הם נישואין. פסק הדין מנחה דרך מעניינת – כשאני אומר שזוג נשוי – אני מפצל את השלכות הסטטוס לנושאים שונים הקשורים בסטטוס, ולכל נושא אני נותן תשובה מתאימה ולא הגדרה כוללת. פסק הדין לא קבע אם הזוג נשוי או לא. הוא דן בשאלה האם שיקולי משרד הפנים לא לתת אזרחות נכונים או לא. על פי חוק האזרחות – כשאדם נישא לאזרחית ישראלית יש פה מרכיב מכריע בהענקת אזרחות לאותו אדם. אבל למשרד הפנים יש שיקול דעת.

בית המשפט אומר – שיקול הדעת שהמחוקק מקנה לא עושה את משרד הפנים בעל יכולת אבסולוטית – שיקול דעתו צריך לעמוד במבחן הסבירות. יש לבחון לאור זה שהנישואין פיקטיביים, האם השיקול של משרד הפנים היה סביר. אומר השופט ברק – כן. מדוע אנחנו נותנים אזרחות למי שנישא לאזרח? כי לא רוצים לקרוע את התא המשפחתי. אזרחות היא נטל על המדינה – כי היא נותנת זכויות סוציאליות שונות וחייבת להגן על אזרחיה – בארץ ובעולם. אבל אם זה פיקטיבי יכול משרד הפנים לא לתת לו אזרחות. זהו פסק דין מצומצם למדי: שקבע כי שיקולי פקיד משרד הפנים היו סבירים ולא מפלים.

פסק דין קליג'אנסקי – מחדד מאוד את הפסיקה. זה ערעור פלילי. התפתחה תעשייה, תוצרת ברית המועצות לשעבר, לחתן רוסים עם יהודיות כדי להשיג להם אזרחות וזכויות עולה.

מתחתנים בנישואין אזרחיים בארץ האם, אחר כך חוזרים לשם להתגרש אבל האזרחות לעולם נשארת. בפסק דין זה נקבע שזו עבירה פלילית.

בית המשפט הבחין בין נישואי תועלת ונישואין למראית עין (פיקטיביים), כדלקמן:

נישואיי תועלת – לצורך קבלת אזרחות, אולם בני הזוג באמת רוצים להיות יחד ומקיימים תא משפחתי.

נישואין פיקטיביים – לא המניע קובע, אלא העובדה שהם לא ביחד ולא מקיימים תא משפחתי. המדובר בסיטואציה שבה בני הזוג לא התכוונו כלל להתחתן. וזה החידוש הגדול: לכל עניין אני בודק האם מדובר בנישואין- נישואין אם לאו. בפסק דין זה הנישואין לא תפשו לצורך חוק השבות וחוק האזרחות, ולא אפשרו להשיג הטבות באמצעות מצג שווא.

אולם לצורך עניינים אחרים הם כן נחשבו כנשואים – נניח לצורכי מס הכנסה, או פטור משירות צבאי, או אם נולד להם ילד, כך שלגבי כל עניין יש לבדוק מחדש האם הנישואין אמיתיים או לא.

ראיות – בן זוג לא יכול להעיד לחובת בן זוגו. לנישואין יש כל מיני השלכות. אדם בצבא הואשם בסחר סמים. חברתו הייתה העדה העיקרית. לפני שעלתה לדוכן – קידש אותה בטבעת לעיני השופט. אם הם אוהבים והם הולכים להתחתן ולחיות ביחד זה תופס. הם רק הקדימו קצת את עניין הטבעת. אם היא הייתה סתם בחורה שלא התכוונה – זה פיקטיבי. באותו שבוע קרה מקרה דומה – אז מה עשו – לא נתנו לבחורה להתקרב לנאשם. שורה תחתונה – הגדרתו של מישהו כנשוי תיבחן מעתה סעיפים סעיפים. כל עניין מענייני הנישואין לגופו. יכול להיות שיהיה נשוי לעניין אחד ולא לאחר.