סמכות בית הדין הרבני – כריכה

פרק ה': סמכות בית הדין הרבני – כריכה

כשמתעוררת בעיית סמכות יש להעלותה "בהזדמנות ראשונה" – בבית הדין עצמו.

בבג"ץ 6334/96 – לאה אליהו נ' בית הדין הרבני האזורי .תק-על 99(1), 539 ,עמ' 544.

קבע השופט י' זמיר, כי גם אם נפל פגם בכריכה נדרשת בחינה האם הועלתה הטענה בהזדמנות הראשונה:

"הטעם לכך הוא שגם אם נפל פגם בכריכה שעשה המשיב, התוצאה של הפגם, בשלב הנוכחי, אינה ביטול הסמכות של [בית הדין הרבני]. תוצאה זאת נובעת מכך שהעותרת לא עמדה על המשמר, ולא ביקשה מבית הדין האזורי להימנע מלדון בעניין הרכוש בשל הפגם שנפל, לפי טענתה, בכריכה".

לגבי בג"צ – לא צריך לרוץ מייד, אלא לחכות למתן פסק הדין. כלומר, למצות את כל האפשרויות בתוך המסלול הדתי, שכן

לבית הדין הרבני הגדול ניתן לערער לא רק בעניינים מהותיים, אלא גם בענייני סמכות.

חוסר סמכות עניינית –

חוסר סמכות עניינית זה מושג שבית המשפט קבע. פלילים למשל – לא יכול להידון בבית הדין הרבני. אם לא טענתי בהזדמנות הראשונה לחוסר סמכות – בכל זאת תמיד אפשר לפנות לבג"צ, כי מראש אין לו סמכות עניינית לדון בפלילי. זה ההבדל בין חוסר סמכות עיונית לדיונית – כשהנושא נתון בסמכות בית הדין. החוק אומר – גם כשהנושא בסמכותך צריך תנאים מסויימים לקיומו.

למשל – גירושין – נתון בסמכות בית הדין. אבל כשמישהו לא תושב ולא אזרח – הרי התנאים הנוספים אינם בסמכות.

ביהמ"ש קבע:

מה יטען הצד שלא רוצה כריכה של רכוש בגירושין ? שלא התמלאו תנאי הכריכה.

מתי צריך לטעון זאת? מייד בהתחלה. ולא – בית הדין קנה סמכות.

אם לא קופצים בהזדמנות ראשונה – משמע מסכימים.

כלל ההזדמנות הראשונה –

מתייחס רק לנושא הנתון בסמכות בית הדין, אלא שלא התמלאו התנאים.

אם הנושא לא בסמכותו כלל – אין צורך להתנגד בהזדמנות הראשונה, ניתן תמיד לטעון לפי סעיף 15 (ג) – לא צריך לרוץ מייד, אפשר לחכות לסיום פסק הדין.

יש פה בעייה של שיהוי; השתק;

אלה עקרונות כללים של משפט והעקרונות המנחים את בג"צ.

מבחינה זו סעיף 15 (ג) שווה ל 15 (ד) (4).

סעיף 15 (ד)(4) לחוק יסודות השפיטה הוא הסעיף שעל בסיסו בג"צ שואב סמכות להתערב בבתי דין רבניים.

1. חוסר סמכות עניינית – הפגם לא יכול להירפא אפילו 2 הצדדים מסכימים. בית דין לעבודה לא יכול לטפל בגירושין אפילו יסכימו הצדדים.

2. חוסר סמכות במילוי תנאים – כאן אסור שיהוי. מבחינת הנושא – הוא נתון בסמכות בית הדין. במקרה כזה הסכמת הצדדים יכולה לרפא פגם כלשהו, אבל אם: לא טענת בהזדמנות ראשונה, הפסדת.

סעיף 3 לחוק שיפוט בתי דין רבניים – סעיף הכריכה

כשמוגשת תביעת גירושין לבית דין רבני ניתן לכרוך עניינים נוספים. הכריכה מקנה סמכות לבית הדין הרבני לדון בעניינים נוספים הנלווים לתביעת הגירושין וההכרעה בהם דרושה לצורך חיסולם היעיל של יחסי בני הזוג המתגרשים.

1. אדם רוצה להתגרש מאשתו מגיש תביעה. הסמכות – אך ורק ברבני. (אלא אם כן מדובר בבן זוג שאינו יהודי – הם הולכים לבקש אישור מנשיא בית המשפט העליון).

2. מזונות אישה- גם וגם. סמכות מקבילה לאשה ברירת מחדל. קרי, רשאית לבחור כרצונה האם לתבוע מזונות אישה בבית משפט לענייני משפחה או בבית הדין הרבני.

3. לעומת זאת, הבעל יכול לבקש לדון במזונותיה בבית הדין הרבני רק בכריכה.

4. בענייני רכוש- אם אחד מבני הזוג יכרוך בתביעת הגירושין – ידונו גם ברכושו, אף בניגוד לרצון בן הזוג השני.

מתי אי אפשר לכרוך? כשהוגשה קודם תביעה בבית משפט. זהו מרוץ סמכויות.

התייחסות בג"צ לסוגיית הכריכה:

אלו עניינים "כרוכים" בתביעת הגירושין?

עניינים שכרוכים מטיבם וטבעם בגירושין: עניין אחד בלבד – החזקת ילדים. חינוך הילד – לאו דווקא.
עניינים שצריך לכרוך אותם כריכה דיונית: מזונות אישה ורכוש. צריך באופן מפורש לכרוך את זה, אם לא בית הדין לא קונה סמכות.
(אפשר לבקש החזקת ילדים בבית משפט – כפרודים, לפני גירושין, כי אחרי זה העניין בסמכות הרבני).

כריכה יכולה להיות תוצאה של חוסר תום הלב, לכן לא באופן אוטומטי בית הדין ירכוש סמכות.

נדרשים 3 תנאים מצטברים לכריכה:

1. תביעת גירושין כנה – להבדיל ממצב שהבעל רק רוצה לכרוך רכוש ומזונות, כדי לתפוס סמכות.

2. כריכה כדין – צריך לכתוב במפורש שאני כורך. צריך לפרט איזה רכוש. לספק פרטים לבית הדין על הרכוש.

3. כריכה כנה – התביעה הנכרכת היא באמת כנה ואני רוצה שבית הדין ידון בה.

לעניין זה יפים דברי הנשיא ברק בפס"ד בע"מ 9530/02 פלונית נ' פלוני, המבהירים את שלושת תנאי הכריכה:

"סמכותו של בית הדין הרבני לדון בנושאים המובאים לפניו כאשר הם כרוכים בתביעת גירושין מעוגנת בסעיף 3 חוק שיפוט בתי דין רבניים – נישואין וגירושין, התשי"ג – 1953. סעיף זה קובע כי "לבית דין רבני שיפוט ייחודי בכל עניין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאישה ולילדי הזוג." הכריכה באה לאפשר לבעל הדין לרכז את ההתדיינות בתחומי המחלוקת השונים בבית הדין הרבני (בג"ץ 8754/00 רון נ' בית-הדין הרבני הגדול, פ"ד נו(2) 625, 669 (להלן – פרשת רון)). יחד עם זאת, על מנת למנוע ניצול לרעה של הסדר הכריכה על-ידי אחד מבני הזוג נקבעו שלושה מבחני עזר על-ידי הפסיקה: נדרש כי תביעת הגירושין תהא כנה; כי הכריכה תהא כנה; וכי הכריכה תהא כדין (בג"ץ 8497/00 פייג-פלמן נ' פלמן, פ"ד נז(2) 118, 132; ע"א 118/80 גבעולי נ' גבעולי, פ"ד לד(4) 155, 157; לדיון במבחני העזר ראו אצל מ' שאוה "על 'כרוך' ועל 'כנות' הפסק 'מרוץ הסמכויות' בענייני מזונות בין בית-המשפט המחוזי לבין בית הדין הרבני?" עיוני משפט ג 719, 727 (תשל"ב)). כנות הכריכה קשורה קשר הדוק לחובה הכללית הנוהגת במשפטנו לנהוג בתום לב (ראו בפרשת רון, בעמ' 669), והיא נבחנת על רקע הנסיבות המיוחדות של כל מקרה ומקרה. כפי שציין השופט אנגלרד:

"ה'כנות' נבחנת על-פי מבחן אובייקטיבי-חיצוני המתחשב הן במניעיו של בעל-הדין והן בנסיבות המקרה. ההכרעה בשאלת ה'כנות' היא על-פי מכלול הנסיבות האופפות את התביעה תוך בחינת מניעיו של מבקש הכריכה – האם הוא מבקש אך לסכל פנייה לערכאה האזרחית או שהוא מעוניין בקיום התדיינות צודקת, יעילה ומעשית בעניין הכרוך" (פרשת רון, בעמ' 669)".

הבעל לא רוצה שידונו ברכוש. למה הוא כורך? כי רוצה למנוע שבית המשפט ידון. וכשבית הדין מתחיל לדון הבעל מושך את התביעה.

בד"כ האישה תובעת מזונות מה פתאום הבעל/הנתבע מבקש לשלם לה? כי הוא רוצה שיקשיבו לצד שלו, והוא יוכל לטעון שלא מגיע לה בכלל כי היא מורדת/ בוגדת/לא מתנהגת כראוי. ואם יגיע לה שידונו כמה.

מזונות ילדים – זו בעיה לכרוך- בדרך כלל הסמכות לאזרחי.

לסיכום יש סמכות לרבני לטפל/לדון בנושאים כרוכים אם עמדו ב- 3 תנאים מצטברים. אישה קיבלה תביעה מבית הדין לגירושין + כריכת רכוש. עורכי הדין שלה רואה שלא עמדו בתנאים.

לפי 15 (ד)(4) – אישה צריכה לבוא לבית הדין ובפתח הישיבה, בהזדמנות הראשונה, להגיד – אני כופרת בסמכותכם לדון ברכוש כי בעלי לא עמד בתנאים. את לא באה ישר לבג"צ, קפיש? דבר ראשון ידון בית הדין בעצמו אם יש לו סמכות.

כלל יסוד: שאלת הסמכות נידונה בראש וראשונה ע"י אותה ערכאה שעל סמכותה חולקים.

1. אפשר לדון עד הסוף, לקבל פסק דין ואז לערער על פסק הדין לבית הדין הרבני הגדול- ניתן לערער על הסמכות וגם על עצם פסק הדין.

2. לאחר שבית הדין הרבני הגדול מגבש פסק דין וטוען שיש לו סמכות – אז היא יכולה לפנות לבג"צ. בג"צ מעדיף להיות המוצא האחרון. רק טענת סמכות מגיעה לבג"צ.

3. לאחר שהרבני נתן החלטה בענין הסמכות, פונה האישה לרבני הגדול ומערערת על עניין הסמכות. אם הרבני הגדול החליט שיש לו סמכות – יכולה לפנות לבג"צ.

4. אפשרות נוספת לא מומלצת, שהאשה תפנה לבג"צ מבלי שתלך לרבני הגדול. בג"צ לא אוהב את זה. בד"כ ישלח אותה למצות את ההליכים ברבני הגדול. אם הדברים זועקים לשמיים בעניין חוסר הסמכות – ייתכן שיסכים.

5. אפשרות נוספת. בג"צ ראה שיש עוד עניינים שמצריכים את התערבותו – ומצא פתרון.

תחת הכותרת חוסר סמכות מכניס בית המשפט העליון עניינים שונים, למרות שהם לא מי יודע מה מתאימים, למשל התעלמות מהוראות חוק אזרחי המופנית אל הרבני. כמו:

א. חוק שיווי זכויות האישה

ב. חוק יחסי ממון בין בני זוג.

בית דין רבני דן ברכוש כי נכרך. הרבני פוסק, ומחלק את הרכוש ואת הזכויות ברכוש לכל אחד מבני הזוג. פסיקתו מראה שהוא מתעלם מהחוק האזרחי. את הולכת לרבני הגדול. לא עוזר. הולכת לבג"צ – מבקשת התערבות לכאורה לפי 15 ג'. אבל זהו סעיף שבית המשפט לא אוהב, כי הוא יותר מדי רחב. אז הוא הולך לפי סעיף 15 (ד)(4): חוסר סמכות. למרות קיומם של שלושת התנאים המקנים סמכות לרבני, חידש בית המשפט בעניין חוסר סמכות ופסק כי כאשר בית דין מתעלם מהוראת חוק אזרחית, זו פעולה בחוסר סמכות.

דוגמה נוספת לשימוש כזה – בית הדין הרבני ערך דיון אך החלטותיו הן מנוגדות לעקרונות הצדק הטבעי.

למשל לא אפשר לצד השני להעלות את טענותיו. הדיון התנהל שלא בהתאם לכללים בסיסיים.

פסק דין ויקי לוי

כשבית הדין מנהל את הדיון שלא על פי עקרונות הצדק הטבעי, בג"צ טוען שהוא פועל בחוסר סמכות. מסובך? אבסורדי? הנה דוגמה נוספת – בבית דין מוסלמי, האישה ביקשה לפסול דיין שפעל, לדעתה, לטובת הצד השני. הדיין סירב. מצאו שלא פעל כשורה – וקבעו שזו פעולה בחוסר סמכות. על פי חוק הדיינים חייבים להיות 3 דיינים בכל דיון. במקרה מסוים ישב בית הדין בהרכב 2 דיינים ונתן פסק דין. אומר בית המשפט – זו חריגה מסמכות חוק בתי הדין הרבנים עצמו. (זהו חוסר סמכות פונקציונאלית). שוב המסלול לעתירה – דרך בית הדין הרבני הגדול.

– העליון הרחיב את סעיף 15 (ד)(4)

הבחנה 1.

כל הליך משפטי ניתן לביטול ב- 2 צורות / VOID בטל מעיקרו. מעולם לא הייתה לו נפקות. VOIDABLE ניתן לביטול. יש לו בסיס אך הערכאה המתאימה קבעה שמכאן ואילך אין לו נפקות.

אומר בית המשפט סעיף 15 ג' – מכאן ואילך אני מבטל את ההליך VOIDABLE.

סעיף 15 (ד) (4) VOID – חוסר סמכות – לכן זה יותר חזק.

הבחנה 2

אפשר לפעול ב- 3 מוקדי זמן:

1. הגשת תביעה

2. דיון

3. פסק דין

אם העליון אומר לרבני אתה לא מוסמך לדון ברכוש – הוא חוסם אותו כבר בנקודת הזמן הראשונה. בהגשת התביעה.

אם הבג"צ מצא שהדיון לא התנהל על פי הצדק הטבעי – יחסום את הרבני בנקודת הזמן השנייה – בדיון.

אם זה VOID – זה עובר לסמכות בית משפט לענייני משפחה – לפי 15 (ד)(4) – כי אין סמכות. אם זה VOIDABLE – חוזר לרבני לדיון כראוי – לפי 15 ג' – כי יש סמכות. כאן בוטל רק פסק הדין וחוזר לאותה ערכאה.

תקיפה ישירה/תקיפה עקיפה

בדיון על רכוש אם לא עמדו בתנאים – פונים לבג"צ – זו תקיפה ישירה. מבקשים מהבג"צ לתקוף ישירות ולהורות שאין סמכות זו התנגשות ישירה.

תקיפה עקיפה – יש גירושין + כריכת מזונות. הולכים לבית משפט לענייני משפחה לתבוע מזונות. בדיון הראשון יטען עו"ד של הבעל – אני הקדמתי, כרכתי, לבית המשפט למשפחה אין סמכות. אומר העו"ד של האישה – בית משפט לענייני משפחה ידון אם יש או אין לו סמכות ויבדוק אם 3 התנאים התמלאו. אם לא, זה עובר לשם. זו עקיפה של הבג"צ. תקיפה עקיפה זו הוכרה ע"י המשפט הישראלי בפסיקה, והיום היא עניין של יום ביומו. אבל אליה וקוץ בה – נכון שזו דרך יותר קצרה, אבל מצד שני לבית משפט לענייני משפחה אין עדיפות על הרבני. כל אחד מהם החליט שיש לו סמכות. שתי הערכאות הוציאו פסק דין. לפי מה תלך הוצל"פ? תפנה לבג"צ – אז מה עשינו? לפעמים זו דרך להשיג פשרה. לא פעם בימ"ע אמר שזה מעורר בעיות קשות.

ביום 27.1.03 פורסם פסק דין של בג"צ: פייג – פלדמן נ' פלדמן בג"צ 8497/00 (השופטת בייניש) כל ערכאה טוענת שיש לה סמכות. קבע בג"צ.

כאן יש "עקרון כיבוד ערכאות" אותה ערכאה שתדון ראשונה אם זה בסמכותה או לא היא זו שתקבע והאחרת – תכבד אותה. לא כך אם אכן ברור שהסמכות במקום הנכון – תמיד אפשר לעשות תקיפה ישירה.